קריאת המגילה בבין השמשות בכניסת הפורים וביציאת הפורים


בס"ד

הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א


א) כ' המשנ"ב בסימן תרצ"ד ס"ק י"ד וז"ל וכתב הפרמ"ג במ"ז סק"ג דלפי דעת הפר"ח [שחולק ע"י השו"ע בסעי' ד' שיוצא בדיעבד בקריאת המגילה מפלג המנחה ומעלה] אפילו בין השמשות אין לקרות, ובדיעבד אם קרא בביה"ש ג"כ מסתפק שם אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד להקל וכו' עכ"ל. ושורש הספק של הפרמ"ג הוא אי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ויצא בביה"ש. או דהוי כדברי קבלה ואזלינן לחומרא כמו בספיקא דאורייתא. והנה בספירת העומר כ' בשו"ע סי' תפ"ט סעי' ב' "המדקדקין" נוהגים שאין סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות, וכ' המשנ"ב בס"ק י"ד דמן הדין הי' אפשר להקל לספור משתחשך אף קודם צה"כ דביה"ש הוא ספק לילה ואזלינן לקולא בספק דרבנן דספירה בזה"ז הדא מדרבנן וכו', אלא דמ"מ אין נכון להכניס עצמו לכתחלה וכו', ובס"ק ט"ו כ' דאם ספר ובירך ביה"ש יצא וכו', עכ"ל, וע"כ נסתפק הפרמ"ג אי אמרינן כשקרא את המגילה ביה"ש דיצא כמו בספה"ע, או דהוי דברי קבלה, וספיקא לחומרא.

והנה הר"ן בפ"ב דמגילה כתב בעיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה וכו' הורו הגאונים שהולכים אחר הרוב ורובן אינם מוקפות חומה, ועוד אפי' תאמר שהוא ספק שקול הל' ספק של דבריהם ולקולא ונמצא פטורות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה, לפיכך קורא בראשון ופטור בשני והא דאמרינן אטבריא והוצל שהיו קורין בי"ד ובט"ו במידת חסידות היו נוהגין כן וכו' עכ"ל, ומבואר דס"ל להר"ן דהוי רק דרבנן וספיקא לקולא, ולפי"ז יכול לקרוא המגילה בביה"ש כמו בספירת עומר.

ב) ובעיקר האי דינא משכ' בסימן תפ"ט דמן הדין הי' אפשר להקל ולספוק בביה"ש דספד"ר לקולא ולכא' קשה הא אמר בביצה ד' א' דאף באיסור דרבנן דספיקו לקולא, מ"מ בדבר שיש לו מתירין כגון ספק ביצה שנולדה ביו"ט דיכול לאוכלה למחר והוי דשיל"מ אזלינן לחומרא, וא"כ ה"ה בספה"ע הא יכול להמתין ולספור אחר צאת הכוכבים ואמאי סמכינן להקל בביה"ש דספד"ר לקולא הא הוי כדשיל"מ וניזל לחומרא ויחזור ויספור.

ויש ליישב בהקדם מש"כ הרעק"א בשם הפר"ח דרק בספיקא דמציאות אזלינן לחומרא בדשיל"מ אבל בספיקא דבינא אפי' בדשיל"מ אזלינן לקולא בדרבנן, ויש להוכיח ממש"כ הר"ן בנדרים ז' א' גבי הזמינו לבית הכסא אי מחמרינן גם באופן של ידות אי נאסר, וכ' הר"ן שם דהוי ספיקא דרבנן ולקולא, ולכא' הא יכול להתפלל במקום אחר [וכי איירי דוקא כשאין לו מקום כלל להתפלל] והוי דשיל"מ וניזל לחומרא, אך לשי' הפר"ח ניחא כיון דהוא ספיקא דדינא ואזלינן לקולא אפי' בדשיל"מ, וכן יש להוכיח ממש"כ הר"ן בנדרים מ"ז ב' גבי כשאסר פירות בקונם על פלוני האם נאסר בחילופיהן והוא איבעיא דלא איפשיטא וכ' הר"ן שם דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וק' הא נדרים הוי דשיל"מ כדאמר בנדרים נ"ט א' וא"כ ניזל לחומרא גם בספיקא דרבנן כדאמר בביצה ד' א', ולשיט' הפר"ח ניחא דהתם הוא ספיקא דדינא ואזלינן לקולא גם בדשיל"מ, עכ"פ דעת הפר"ח דבספד"ר אזלינן לקולא גם בדשיל"מ, וכתב הרעק"א בדרו"ח בריש מס' ברכות ב' א' דספיקא דביה"ש הוא ספיקא דדינא ולא ספק של מציאות עיי"ש, ולפי"ז ניחא משכ' בסי' תפ"ט גבי ספה"ע [או מגילה אי הוי דרבנן] דנפיק בספירת ביה"ש דספד"ר לקולא, ולא אמרינן דהוי דשיל"מ משום דספד"ר לקולא בדרבנן גם בדשיל"מ.

ג) אב בינותי בספרים ומצאתי בס' קהלות יעקב זצ"ל למרן הסטיילר זיע"א במס' ביצה ס"י שעמד בקושיא זו אמאי מקילינן בספיה"ע לספור ביה"ש הא הוי דשיל"מ שיכול להמתין עד אחר צה"כ, ותירץ דחכמים החמירו רק באיסורים דרבנן ולא במצוות עשה דרבנן, וע"כ בספה"ע דהוי רק מצות עשה דרבנן לא החמירו בדשיל"מ עיי"ש בדבריו, אמנם צע"ק הסברא דמ"ש איסורים דרבנן ממצוות עשה, כיון שאיך הסברא שיעשה בהיתר גמור ולא יסמוך על ספד"ר לקולא, וגם במצוות עשה שייך סברא זו.

ד) ובמאי דסתם המשנ"ב בספיקו של הפרמ"ג דהוי דבר קבלה ולא חילק בין ליל פורים ליומו, והא בתשו' נודע ביהודה מהדו"ק או"ח סימן מ"א כ' וז"ל דקריאת הלילה לאו מ"ע מדברי קבלה ורק קריאת היום דבמגילה כתיב והימים נזכרים ונעשים ולא בלילות, וכן מוכח בתוס' במגילה ד' א' דעיקר חיובא ביממא, ומה שאמרו חייב לקרות בלילה היינו מצוה דרבנן וכן כתב בטורי אבן מגילה ד' א', וכן מוכח ממש"כ הר"ן ריש מגילה דבני הכפרים לא קראו המגילה בלילה דעיקר מצותה ביום ומשמע דלילה הוי רק דרבנן, וכ"כ בשעה"צ ס' תרצ"ב ס"ק כ"ז ובשעה"צ סי' תר"צ ס"ק מ"א ולפי"ז יש לדון דאם קרא ביה"ש יצא כמו בספירת העומר.

ה) ויש לדון במי שקורא ביה"ש ויוצא בדיעבד מדין ספד"ר לקולא האם יכול לברך על הקריאה דהרי נפיק בקריאה זו, או דלמא דלגבי ברכה נימא דס' ברכות להקל וא"י לברך.

ובסימן תפ"ט ממש"כ המחבר דהמדקדקין נוהגים להמתין עד אחר ציה"כ משמע דביה"ש יכול לברך דאי נימא שא"י לברך בודאי אסור לספור בביה"ש שהרי מפסיד הברכה, וכדתנן ערום לא יתרום שא"י לברך ומבואר דגם יכול לברך כיון דנפיק חובת המצוה מדין ספד"ר לקולא ונקיימה ציווי ד' מצי לברך, ובסימן רס"א סעי' א' בביה"ל ד"ה עירובי חצירות כתב להוכיח מדברי המג"א בסימן ר"ס סק"ג דיכול לברך על עירובי חצירות בביה"ש [ועי' בשו"ת דברי מלכיאל ח"א או"ח סימן ז' שכתב להוכיח מהש"ס דמברכים בביה"ש על עירובי חצירות ממה דפריך בשבת ל"ד א' בבמ"ש קתני ספק חשיכה וכו' מערבין ובתחלת המשנה קתני ג' דברים צריך לומר ע"ש עד חשיכה עשותם ערבתם וכו' ומשמע דרק עם חשיכה אבל בספק חשיכה אין מערבים ומשני כאן בעירובי תחומין וכו', ולכא' אי נימא דבביה"ש אין מברכים, א"כ נימא דצריך לצוות עם חשיכה כדי שיוכלו לברך ולכתחילה אין מערבין בלא ברכה כדחזינן דערום לא יתרום, אבל בביה"ש יכול לערב אך בלא ברכה, וליכא קושיא, ומוכח דגם בביה"ש מברכים וע"כ פריך הסתירה במשנה עייש"ב] וכ' המשנ"ב דצ"ל דלענין ע"ח דקיל עשו הדבר כאילו הוא ודאי יום עכ"ל, ומשמע קצת דרק בע"ח הקילו אבל בעלמא אם מקיים מצוה דרבנן ויוצא המצוה מדין ספד"ר לקולא א"י לברך, אמנם בספיה"ע בסימן תפ"ט מוכח דגם בספיה"ע יכול לברך בביה"ש וכמ"ש לעילן ואינו דין מיוחד בעירובי חצירות.

ובסימן תקכ"ז סעי' ה' כתב בשו"ע תבשיל זה של עירובי תבשילין אפילו צלי ואפילו כבוש וכו' סומך עליו וכ' במשנ"ב ס"ק י"ג דדוקא כבוש דהוי כמבושל אבל אם הוא רק מלוח אף דהוי כרותח, מ"מ אינו כבישול ואין לערב בדג מלוח הנקרא הערינג וכו', ועי' שעה"צ ס"ק כ"ד באורך, ובשערי תשובה שם כ' בשם שו"ת חכם צבי בסימן ק"ל שכ' דגם כבוש אין לעשות בו לכתחילה עירוב תבשילין, ובדיעבד גם במליח כמו הערינג מהני העירוב בשעת הדחק בספיקא דרבנן לקולא אך לא יברך וכו' וכן בכבוש בדיעבד מהני עירובו דלא ברכה עכ"ל, ומבואר דדעת החכ"צ דאף שיוצא ידי עירובו ויכול לבשל על סמך העירוב בכבוש ובמלוח דדספיקא לקולא מ"ה לא יברך, וצ"ע מעירובי חצירות ומספירת העומר שיכול לברך בביה"ש, ואפשר דעירובי חצירות שאני וכמ"ש המשנ"ב בביה"ל לעיל, אך תיקשי מספה"ע דמוכח שיכול לספור בביה"ש ולברך. [וע"י דברי מלכיאל שם באורך]

ו) עכ"פ לפי מה שכתבנו להפוסקי' דקריאת המגילה בלילה הוו רק דרבנן ולא מדברי קבלה, יכול לקרוא המגילה בביה"ש ולברך עלי' כדחזינן בספה"ע, ולדעת הר"ן גם קריאת המגילה ביום הוי רק דרבנן ובספיקות יש להקל.

ובתשו' אבני נזר או"ח סי' תקט"ז ותקי"ז האריך להוכיח מדעת הרמב"ם דהחמירו במגילה כמו דברי תורה עייש"ב במש"כ לגבי בן י"ג שלא נבדק אם הביא ב' שערות וכתב מגילה, דבדיעבד אפשר דכשר מ"מ לכתחלה לא יכתוב עד שיבדק ולא סמכינן אחזקה דרבא עייש"ב מה שהוכיח מדברי הרמב"ם ובלא כהר"ן הנז"ל, ולפי"ז בספיקות אזלינן לחומרא עכ"פ בקריאת היום וכמש"כ.

ז) ולענין קריאת המגילה בביה"ש בסוף היום כ' במשנ"ב בסימן תרפ"ז ס"ק ה דאם נמשך עד ביה"ש, "יקראנה" בלא ברכה, ובהל' לולב סימן תרנ"ב כתב במשנ"ב בסק"ב דבחוה"מ בביה"ש אנו חייב ליטול הלולב דספד"ר לקולא וכ"כ בסי' ת"ר סק"ז ולכא' תיקשי אמאי אינו נוטל את הלולב ויצא ידי חובתו כי ספד"ר לקולא כמו כשסופר ביה"ש ספה"ע דנפיק ידי חובתו, וצ"ל דאם בודאי חייב במצוה כמו בספה"ע ומקיים אותה באופן שיוצא יד"ח כי ספד"ר לקולא שפיר נתקיימה המצוה ויכול גם לברך, אבל בביה"ש של חוה"מ שיתכן שכבר פקעה המצוה ממנו ואין אפשרות לקיימה בזה אמרינן איפכא דספד"ר לקולא ואינו חייב לקיימה.

אמנם בקריאת המגילה פסק המשנ"ב דחייב לקרותה ולא כמו בלולב בחוה"מ, וכפי הנראה חשש המשנ"ב להפו' דקריאת המגילה ביום הוא מדברי קבלה ואזלינן לחומרא בד"ק וע"כ חייב לקרותה מספק אמנם לא יברך דכיון שיתכן שפקעה המצוה ומספק אין מברכין, ואפי' בספד"א כגון כוי בכיסוי הדם שהוא ספק חי' וספק בהמה קיי"ל ביור"ד סי' שאינו מברך על הכיסוי, וכן באנדרוגינוס שלובש בגד עם ציצית פסק המחבר.