שאלות ותשובות


המדור בפיתוח, אי"ה בהמשך הזמן יובאו בו שאלות ותשובות אקטואליות מחולקים לפי נושאים

שאלה:
בירכתי על עטיפת טלית ונזכרתי שלא בדקתי את הציציות האם עלי לבדוק קודם העטיפה או שזה הפסק בין בהרכה לעטיפה.
תשובה:
היות ועיקר הטעם משום שלא יברך לבטלה, וכעת שכבר בירך אין נפק"מ בבדיקתו אינו צריך לבדוק מיהא אם חפץ בכך אין זה הפסק.
ועיין בשו"ת שבט הלוי [חלק ב סימן נח] שכתב ומה דשאל במי שבא מאוחר לבית הכנסת ולבש טלית בלי בדיקת ציצית אם צריך לבדוק עוד או דסמכינן אחזקה, בפשוטו זה תולה בב' הטעמים של הפוסקים באו"ח אם חיוב בדיקה משום ברכה לבטלה, או חיוב הבדיקה משום ביטול מ"ע דציצית דאם משום בטול מ"ע דציצית חייב לבדוק גם אח"כ ואם משום ברכה לבטלה לא שייך שוב אח"כ, איברא כבר הכריעו הפוסקים דעיקר משום ברכה לבטלה, ועיין היטב בחי' הגרעק"א שם, ועיין בספר תהלה לדוד הל' ציצית שם כתב בפשיטות דלא תקנו חיוב בדיקה רק בשעת לבישה לא אח"כ, ונפ"מ דאפילו בטלית קטן שהיה עליו כל הלילה ומגיע שעת מצוה חדשה מ"מ כיון דלא הוי שעת לבישה לא תקנו, ע"כ.
ולפי"ז י"ל גם בנדון שאלתך דאם משום ברכה לבטלה כבר לא שייך שוב אח"כ משא"כ לפי הטעם דבטול מ"ע דציצית חייב לבדוק גם אח"כ, וי"ל דלא הוי הפסק כיון דהוי לצורך המצוה וי"ל דהוי כמו גביל לתורא דלא הוי הפסק, ולפמש"כ בשבט הלוי דכבר הכריעו הפוסקים דעיקר הטעם משום ברכה לבטלה, ממילא נראה בנדון שאלתך דאינו מחויב לבדוק אח"כ, ומיהו אם רוצה לבדוק נראה דאינו הפסק וכהנ"ל.
שאלה:
אני בתוך שנת האבל על אמי ע"ה ואני מתפלל שחרית בשטיבלך בשעה מוקדמת. בשעה זו אנשים ממהרים ורוצים שהתפילה תסתיים בשעה קבועה.
רציתי לדעת כמה מתפללים צריכים לסיים שמו"ע כדי להתחיל חזרת הש"ץ?
האם אפשר לצרף אנשים שלא התפללו איתנו?
האם יש הבדל בין שחרית ומנחה לתפילת ערבית?
וגם בתפילת ערבית האם צריך מנין ל"ברכו" לפני עלינו?
תשובה:
בכדי להתחיל חזרת הש"ץ צריך תשעה עונים.
שפיר אפשר לצרף עד 4 אנשים שלא התפללו.
ולצרף אדם אחד שעדיין מתפלל שמו"ע אפשרי רק בצורך גדול, כגון שמאריך ממש יותר מדאי.
אך לצרף יותר מאדם אחד שעדיין מתפלל מותר רק בשעת הדחק ממש.
בתפילת ערבית כשאין חזרת הש"ץ אפשר לצרף את מי שעדיין מתפלל, כמובן רק כאשר יש צורך, אך כשאין צורך לכך ראוי להמתין לרוב ציבור [אף אם כבר יש תשעה] כדי לזכותם בעניית איש"ר.
ואמירת ברכו צריכה מנין כמו בקדיש ודינו לצירוף כנ"ל.

שאלה:
אני מתפלל בנוסח אשכנז שאינו נוהג לומר וידוי ויג' מידות כל יום לפני תחנון
רצוני לדעת למה שונים בזה נוסח אשכנז ונוסח ספרד
וגם מה הדין כאשר אני מתפלל במנין של נוסח ספרד, האם עלי להצטרף אליהם באמירת וידוי ויג' מידות משום לא לפרוש מהציבור.

תשובה:
כאשר אדם נמצא במנין שנוהגים שלא כמותו עליו להצטרף עמהם. אלא א"כ זה באופן שאין ניכר שמשנה מן הציבור.
וטעם הנוסחאות הם, דלשון הרמב"ם (בפרק ט' מהלכות תפלה דין ה') וכן הוא בטור (או"ח סי' קלא), דאחר שיסיים ש"ץ חזרת תפלה נופלים על פניהם ומתחננים. אבל עי' כף החיים (שם או"ק ה) דלפי דברי האר"י ז"ל (בשער הכוונות סוף דרוש ה' דחזרת העמידה), צריך לומר הוידוי תיכף אחר חזרת העמידה ואחריו ויעבור ואחר כך נפילת אפים יעו"ש טעם בסוד.
וכ"כ בליקוטי מהרי"ח (סדר נפילת אפים ותחנה), והוסיף שהוא מדברי הזוהר בתוספת לספר דברים (על דף רס"ח. בדף ש"צ:), ובזוהר חדש תרומה (דף מ"ב טור א').
וע"ש עוד שביאר, דאמירת וידוי וי"ג מדות תלויה בטעם שאומרים תחנון, דהנה הטעם שנופלין על פניהם אחר תפלת י"ח כתבו הטור (סי' קלא) ואבודרהם (נפילת אפים) ומבואר יותר בב"ח שם, כדי שיסדר התפלה בג' סדרים ישיבה עמידה ונפילה, כדרך שעשה משה, "ואשב בהר" "ואנכי עמדתי בהר" "ואתנפל לפני ה'", וכן אנתנו עושים תפלת יוצר בישיבה, תפלת י"ח בעמידה, ואח"כ נפילת אפים. ומטעם זה אומרים "ואנחנו לא נדע מה נעשה", רצה לומר שכבר עשינו מה שעשה משה ומעתה אין אנו יודעין מה לעשות יותר ע"ש.
אך בזוה"ק (ח"ג במדבר ק"כ) איתא טעם אחר, הובא בב"י (שם סוף הסימן), דנפילת אפים הוא ענין מסירת נפש למיתה, וביאור הדברים עיין בסידור השל"ה (נפילת אפים) שכתב, משום דתפלה נגד התמידין שמכפרין, אך יש עוונות שלא ניתנו לכפרה אלא במיתה, לכך מוסר עצמו למיתה, ע"ש שהאריך בזה.
וכתב הנ"ל, דאמירת וידוי וי"ג מדות תלויה בזה, דלטעם הזוה"ק שהוא ענין מסירת נפש למיתה א"כ צריך להתודות קודם, שכל המומתין מתוודין (סנהדרין מ"ג). אבל לטעם הטור והאבודרהם, שהוא ענין תפלה, א"כ אין שייך הוידוי לזה, וכמו שאין מתודין קודם תפלת ישיבה או עמידה.
ועי' מ"א (סק"ה) בשם הב"י ע"פ הזוהר, דסכנה גדולה הוא למי שאינו מכווין באמירת המזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא" בנפילת אפים, ולכן במדינות אלו אין אומרים אותו, אלא אומרים "רחום וחנון". ועי' בספר בן איש חי (פר' כי תשא אות יג), דבגלל הסכנה הנ"ל, נהגו הספרדים, [שהם כן אומרים המזמור הנ"ל], לאמרו במיושב בלי נפילת אפים על הזרוע.
והנה, לענין הפסק הנ"ל, אכן מנהגים רבים יש לגבי אמירת וידוי וי"ג מדות, ונהרא נהרא ופשטיה. מנהג נוסח ספרד וגם מנהג בני ספרד, ע"פ הזוהר והאריז"ל, לאמרו. מנהג נוסח אשכנז בחו"ל ברוב המקומות שא"א אותו, ובא"י רובם נוהגים כמ"ש המ"ב (קלד, א), שבב' וה' אומרים אותו.
ואם מצא עצמו במנין שכולם נוהגין מנהג אחר ממה שרגיל בעצמו, עי' שו"ת אג"מ (או"ח ח"ג סי' פט), שאסור לשנות ממנהג ביהכ"נ שמתפלל בו, כדתנן בפסחים (דף נ) ואל ישנה אדם מפני המחלוקת, וגם בכל מקום [אל ישנה] מהנוסח כשאפשר להכיר שאינו עושה כמנהג המקום, ומוכרח לנהוג כמנהגם.
ושם (באו"ח ח"ד סי' לד), שאם רוצה לומר וידוי קודם נפילת אפים במקום שאין נוהגים לאמרו, הוא דוקא בלא שום היכרא לאחריני שהוא בלא הכאה על הלב.

שאלה:
עם התפילות בחצרות התעוררה שאלה אם אפשר להתפלל ליד בורות שופכין של העיריה שמצויין בכל חצר וכדו' זה מכוסה ולא מריח אבל זה לא ממתכת.
גם ברחובות מצויין המכסים של הבורות, האם צריך להזהר להפסיק מדברי תורה כשמגיעים קרוב למכסים הללו.
גם יש לדון מצד הכיסוי עצמו אם אין לו דין של כלי חרס שמיועד לצואה.

תשובה:
מבואר בש"ע (או"ח סי' עט סעי' ב), דצואה במקום נמוך י' טפחים שהיא ד' על ד' טפחים, לדעת הרא"ש אפי' רואה הצואה מותר להתפלל, אבל להרשב"א דוקא כשאינו רואה אותו.
ולגבי הריח, י"א דמהני הפסקת רשות אפי' יש ריח בחוץ, אבל למעשה אם יש ריח, אסור להתפלל, ובמ"ב (ס"ק יז) מביא שנחלקו האח' אם צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, או דבזה די עד מקום שכלה הריח לבד.
אבל אם הבור מכוסה ואין ריח, מותר להתפלל לידו.
ומצד הכיסוי עצמו ע"פ המבואר במ"ב (סי' פג סק"ה), כיון שאין הצואה נוגע בכיסוי עצמו, א"צ להתרחק ממנו.


שאלה:
מה מברכים על שניצל תירס.
תשובה:
ברכתו בורא פרי האדמה.
היות והוא נעשה מסויה המעורב בחתיכות תירס שבאים לשובע והם עיקר המאכל ואף שמו מעיד עליו שהעיקר הוא התירס. (ועי' ספר שערי הברכה ערך שניצל ירקות)

שאלה:
האם מותר לשתות מים לאחר קידוש, כשאח"כ מיד הולך לאכול הסעודה.
גם אם מעט מים פחות מכשיעור יש בזה הידור או שיש בזה ברכה שאי"צ.
וגם אם יש בזה חסרון של סמיכות קידוש במקום סעודה.

תשובה:
אין בזה בעיה של הפסק, ואחר שתיית יין אף הידור אין בזה.
דהנה לשתות מעט מים אחר קידוש קודם שיטול ידיו לנט"י בסעודת שבת, לכאו' צדקת בדבריך שיש הידור בזה, לחוש למ"ד (או"ח סי' קעד) שאין הפת פוטרת המשקין שבתוך הסעודה, וכמ"ש המחבר שם (סעי' ז) להדיא, "והרוצה להסתלק מן הספק, ישב קדם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו". ואף דהרמ"א כתב "הגה, והמנהג כסברא הראשונה [שהפת כן פוטרת המשקין]", מ"מ עי' בה"ל שם (ד"ה והמנהג וכו') שכתב, "ואם יש לו יין טוב שיפטר אותם על ידי שיברך על היין בתוך הסעודה שפוטר כל המשקין [אליה רבה]". משמע שאף להרמ"א יש ענין להוציא עצמו מספק ברכה.
אבל כיון דמיירי בסעודת שבת שכבר קידש על היין, הרי היין כבר פטר את כל מה שישתה בתוך הסעודה, אמנם באופן שלא שתה יין עכשיו סמוך לסעודה, לכאו' יש בזה הידור.
ונראה דמשו"ה גם אין בזה איסור הפסק בין קידוש לסעודה, די"ל דמטעם הנ"ל נחשב מצרכי הסעודה, ואי' במ"ב (רעג, יד) "ונראה דאם היה ההפסק מחמת הדברים שהם צרך סעודה, לא חשיב הפסק".
אבל כ"ז רק בשותה מעט, כמש"כ המ"ב (קעד, לז), "וכתבו האחרונים, דיזהר לשתות פחות מרביעית, דאם ישתה רביעית לא יועיל כלום בתקונו, דיכנס בספק ברכה אחרונה על המשקין האלו, דאפשר דאין ברכת המזון פוטרתו דאין שיכים לסעודה מכיון ששתה קדם נטילה". (ומה שכתבת 'ברכה שאי"צ', ודאי התכוונת 'לספק ברכה אחרונה', ופשוט).
שאלה:
כ' השו"ע סעיף ב' אפלו תבשיל שנתבשל כל צרכו, אסור להטמין בשבת אפלו בדבר שאינו מוסיף הבל. ומכל מקום לשום כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כסוי על הקדרה.
יש להסתפק במי שעוטף חלה בניילון נצמד, או שמכניסה לתוך שקית ניילון, ומניחה על קדרה שעל הפלטה, אי חשיב כהטמנה בזה שכשהחלה עטופה והיא נמצאת על הקדירה הרי הניילון העוטף את הקדירה גורם שהחום יתפשט בחלה וישמר בה, והוה מוסיף הבל, ויהיה אסור לעשות כן אף בער"ש. או דלמא שאין זה נחשב הטמנה כיון שאנו מתייחסים לזה שהחום בא מהפלטה שתחתיה, והניילון רק גורם שהחום יתפשט וישמר בחלה, אך אינו מוסיף חום, (ולא דמי לבגדים הנתונים על הקדרה שעל האש, בסעי' ח', מפני ששם מחמת חום האש הבגדים עצמם מוסיפים הבל, משא"כ כאן שרק גורמים לחום שכבר בא מבקדר שישמר ויתפשט בחלה), אך א"כ הוה לפחות הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל. או דלמא דיש לדון כמו שכ' החזו"א על נתינת אוכל בקדרה שאנו חשיב הטמנה אף אם כוונתו לשמור בזה על החום, (עי' חזו"א סי' לז סקל"ב). וצ"ע.
תשובה:
עיין בשלחן שלמה סימן רנז ס"ב כתב וכן מותר לעטוף קוגעל בנייר כסף וליתנו ע"ג קדירה על גבי האש, ובתנאי שהכוונה היא בכדי למנוע התפוררות ולא לשמור על החום, ע"כ, וא"כ ה"ה בנ"ד, ועיין שם סימן רנח ס"א אות ב-ג.
ועיין  בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן ע"ד בדיני הטמנה  כתב שאם עוטף המאכל בנייר כסף חשיב הטמנה ואסור להניחו על גבי קדידה אפילו כשאין בגדים על גבי קדירה, דאף אם נחשיב את המיחם כשאינו ע"ג האש כדבר שאינו מוסיף הבל משום שהולך ומתקרר וכמבואר במ"ב סימן רנח ס"ק ב והרי מותר להטמין צונן בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל אבל ע"ג מיחם אסור להטמין בשבת כיון שעכ"פ מוסיף הבל בתבשיל וכמבואר במ"ב סימן רנ"ח שם וכל שכן במיחם שהוא על האש דחשיב מוסיף הבל כמש בביה"ל שם בסימן רנ"ח, ובמנחת שלמה ח"ב סימן ל"ד אות ז חולק עליו דמאי שנא מקדירה על גבי קדירה  ובהערה שם כתב שבמקום אחר כתב באמת שאם עוטף את התבשיל בנייר כסף כדי שישמור את החום הוי הטמנה ואסור ורק כאשר אין לו כוונה כדי להוסיף או לשמור על החום רק עוטפים כדי שלא יתפורר התבשיל זה לא הוי הטמנה וכמבואר בסימן רנ"ז סעיף ב' ומותר, ועיין בשו"ת שבט הלוי ח"ג סימן מז,ובח"ח סימן טו.

שאלה:
האם מותר בשבת להשים את ה"סופלה" ע"ג הסיר וכדו' - שעי"ז זה נהיה ממוצק לנוזלי.
תשובה:
במדה שמניחו ע"ג סיר, וכלשון השואל, אין שאלה של איסור חזרה. ולגבי איסור בישול, עי' מ"ב (סי' שי"ח ס"ק ק'), שאם בשעת ההנחה על האש היא מוצק, אף שאח"כ נמס מחום האש, דינו כיבש ולא כלח, ואין בישול אחר בישול. כמובן שכ"ז שייך רק היכא דנתבשל לגמרי לפני השבת.

שאלה:
אני כבד שמיעה בצורה די חריפה, ממש קושי רציני לתקשר עם אנשים. ככה שמכשירי שמיעה הם אביזר נחוץ לי מאד, וקשה לי מאד להסתדר בלעדיהם.
יש לי מכשירי שמיעה נטענים (ללא החלפת סוללות, תמונה מצורפת), הבסיס מחובר לחשמל באמצעות כבל USB‏, זמן הטעינה הוא כ-3 שעות, והמכשיר עובד אח"כ עד 16 שעות בערך בד"כ, לפעמים קצת יותר. (ואגב, משך הזמן עד להתרוקנות הסוללות לא קשור לשימוש בפועל, גם אם המכשיר מונח בארון סגור ומבודד מרעשים, הסוללות יאזלו באותו משך זמן, אם המכשיר דלוק כמובן).
שאלתי בעבר רב פוסק לגבי שבת, והורה לי לחבר שעון שבת לבסיס ההטענה, ובזמן שהחיבור לחשמל מנותק ע"י השעון, אוכל להשחיל את המכשירים לתוך הבסיס, וכך ייטענו אח"כ ע"י החיבור של השעון, ואחרי שייכבה שוב אוכל להוציאם. אבל ציין, שמותר להכניס אותם לבסיס ע"י קטן בלבד.
שאלתי עכשיו היא, מכיון שלאחרונה יש לי בעיה להשיג קטן בכל שבת.
א, האם הבעיה בהוצאתם מן המטען היא כמו ההכנסה, או שזה קל יותר בהלכה ומותר לי לעשות זאת בעצמי?
ב, במקרה שאין לי בכלל קטן בסביבה, האם מותר להכניס/להוציא בעצמי ע"י שינוי? ואם כן, מה נחשב שינוי לענין זה, (למשל, לתפוס אותם בקמיצה וזרת וכדו' במקום בבוהן ואצבע, או שעדיף לתפוס אותם דוקא מצד גב האצבעות)?
תשובה:
שינוי בהכנסה שייך ע"י גב היד וכדומה, אצבעות אחרות זה לא שינוי.
אמנם‫ בהוצאה אין בעיה בכלל.

שאלה:
האם מותר להעביר מחיצות ניידות מבית הכנסת לחצר לצור עזרת נשים.

תשובה:
מותר להלכה ולמעשה.
ועיין בט"ז אורח חיים סימן שטו ס"ק א' המביא שמבואר במרדכי פרק כירה דמחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר בשבת, וטעם מה שזה לא חשיב מחיצה המתרת משום שאין המחיצה מועלת מדין שחולקת רשות אלא משום שמפסיק שלא יראו אלו את אלו, ועי' שו"ע הרב שם ס"ג ומשנה ברורה סק"י , ועיין עוד בשו"ת אז נדברו חי"ג סימן ט' הדן בזה וכתב להתיר במחיצות אלו בכל אופן.

שאלה:
האם מי שבשבת, מנענע בקבוק סודה כשכבר פתח את הפקק ושוב סגר את הפקק, ועי"ז יוצאים הגזים,
האם עובר משום איסור בורר?
והנה מדברי הכף החיים מוכח שאיסור בורר זהו אף כשזה אינו בר ממשות, דהא כתב שאין לברך בשבת ברכת האילנות, כיון שע"י ברכת האילנות הוא בורר את הקליפות מהניצוצות.

תשובה:
• ע"פ המבואר בסי' שי"ט סעי' י, כיון שרוב בנ"א שותים אותו ככה עם הגז, אין איסור לברור אפי' הפסולת מהאוכל ואפי' ע"י כלי. ואם הוא איסטניס ומקפיד שלא לשתותו, עי' בה"ל שם שאפשר שיש להחמיר.
• דעת הש"ע הרב בסידורו, שבאופן זה שהאדם אוחז את התערובת בידו ועל ידי פעולתו נדחית הפסולת לחוץ, חשיב כנוטל את האוכל ולא הפסולת, כיון שהאוכל הוא הנשאר בידו. לפי"ז מותר לעשותו סמוך לסעודה. אבל עי' משנ"ב (סי' שיט ס"ק נה) ממג"א ס שי"ט (ס"ק טו) שמחמיר בזה.
• ובעיקר נראה דאין בזה בורר כמש"כ, כיון שאינו ניכר. ואין ללמוד מהכה"ח שהבאת, דמי אומר שניצוצות הקדושות הוא דבר שאינו נראה בגלל שאנחנו לא יכולים לראות אותם בעין הגשמי.
ועוד, עי' במושב זקנים (ויקרא יא, ח) שהקשו עמש"כ שם רש"י שהמן היה משתנה טעמו ע"י מחשבה, שא"כ אין בזה מלאכת בישול, ויהיה מותר גם בשבת.
וכעין זה אי' בשל"ה, לתרץ קושיית הרא"ש פ' ע"פ, דאיך אפשר לומר שמרע"ה נפטר בשבת מנחה, שהרי כתב י"ג ס"ת ביום מותו. ותי' השל"ה שכתבו בהשבעת קולמוס ואין בזה מלאכה בשבת.
ועי' דע"ת (שלד סס"א) עצה לכבות דליקה בשבת ע"ש.
מצד שני, עי' מהרי"ל מוזכר ברמ"א (או"ח תכו), לענין קידוש לבנה, שאין לקדש בשבת שיוצא חוץ לתחום ע"י שמקבל פני השכינה.

שאלה:
יש ממתק ששמו 'לקקן צובע פה', האם מותר לתת לילדים ממתק זה בשבת בגלל חשש צובע, והאם מותר לאכלו שהרי שמו מוכיח עליו שכתוב ע"ז צובע פה.
תשובה:
כשלא הגיע לחינוך מותר. אך בהגיע לחינוך אם מחלק לאחרים כגון חברת תהילים וכיו"ב מותר לחלק ממתק זה לילדים, אך אם אביו עומד שם חייב להפרישו מכך.
מאחר ורק הילדים מעוניינים שפיהם ייצבע. משא"כ מבוגרים בוודאי אינם מעוניינים בכך והוי דרך לכלוך. לכן למבוגרים מותר לאכול, כשם שמותר לאכול תותים. ונראה שאף לילדים מותר כיון שצביעה זו אינה אסורה מדאורייתא אלא מדרבנן, שהרי בוודאי אינה 'בר קיימא' שכעבור שעה שעתיים היא יורדת מאליה. ומעתה הרי כתב המ"ב (ש"מ, י"ד) בחיתוך עוגה שכתוב עליה אותיות דמותר לתת לקטן והמקור הוא במג"א (ס"ק ה') בשם המרדכי והמחצית השקל מביא את דברי המרדכי שביאר משום שקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו. וקשה הרי לתת לפניו מאכל אסור הו"ל ספייה בידיים שאסור וביאר הגר"ז (שמ"ג, י') לחלק בין מאכלות אסורות, אפילו כשאסור מצד הזמן[1], לבין לתת בידיו דבר שמחללים בו שבת. והוא חידוש מאד גדול אך ביאור החילוק (שמעתי מבעל הארחות שבת): אוכל מיועד לאכילה הגשת האוכל זה לאכול, וזו ספייה. אך האוכל אינו מיועד למלאכה רק במקרה נפגש כאן המלאכה עם האוכל זה לא ספייה [ובמילואים (שם ל"ג) כתב שאסור להושיט לו עט או צבע בשבת שזה כמו שמושיט לו מלאכת איסור כיון שצורתו המובהקת של העט היא לכתוב ולצייר בה]. לפי זה מסתבר שמותר לתת לו אתה'צובע פה' כי זה מאכל אלא שמתווסף בו גם צביעת הפה.
אולם בהערות לשו"ע הגר"ז (אות פ"ה) כתב שההיתר לתת לפניו עוגה שכתובים עליה אותיות הוא רק לאחרים אבל אביו חייב להפרישו אם הגיע לגיל חינוך.
לפיכך המסקנא היא כדלעיל דכשלא הגיע לחינוך מותר. כשהגיע לחינוך לאחרים כגון חברת תהילים וכיו"ב מותר לחלק ממתק זה לילדים אך אם אביו עומד שם חייב להפרישו מכך.

שאלה:
הנה שמעתי וראיתי שיש מקום לומר שאסור לסגור בקבוק עם פקק - לאחר שנגמר תכולת הבקבוק, כיון שמעכשיו הוא כבר לא הולך לפתוח את הבקבוק, וא"כ אין כאן את ההיתר לסגור את הפקק, משום שאין זה עשוי מעכשיו לפתוח ולסגור.
ושוב הראוני חכ"א שליט"א שכ"כ בס' שבות יצחק שכן אמר לו הגריש"א זצ"ל.
ועתה הנני שואל בזה את חוות דעת כ"ת שליט"א בענין זה.
תשובה:
עי' מ"א (שיג ס"ק יב) וט"ז (שם סק"ז), שמותר לכסות כלי עם כיסויו, אפי' הוא מכסה המתברג ותקועה בחוזק, משום שכך היא עיקר תשמישו ע"י פתיחה וסגירה תמיד. ופי' החזו"א (סי' נ' סק"ט ד"ה והא) את דבריהם, דהכיסוי והכלי עצמו, תמיד נשארים שני כלים נפרדים, ואין בהרכבתן איסור בונה, שהגדרתו איחוד החלקים לכלי אחד, כי כך דרך שימוש כלי זה, לפתחו בעת שמשתמש בו, ולסגרו כשאינו משתמש בו.
לפי"ז פשוט לכאו', שאפי' גמר להשתמש בכלי ורוצה לזרקו, אין בסגירתו איסור בונה ומעשה הרכבה ואיחוד החלקים, אלא סגירת הכיסוי להכלי לחלוטין, כיון ששוב אין לו צורך בכלי, אבל עדיין הם נשארים שני כלים נפרדים שמהודקים זל"ז, דעצם צורת הכלי לא נשתנה בגלל שהוא גמר להשתמש בו.

שאלה:
במיקרוגל חלבי [אינו בן יומו] שחיממו בו בטעות שניצל בשרי, שהיה מכוסה במכסה פלסטיק [למניעת קרינה], אך ישנם מעט חורים במכסה, והחימום הביא למצב שהשניצל היה רותח - מה דין השניצל ומה דין המיקרוגל.
תשובה:
אם המיקרוגל היה נקי לגמרי מכל לכלוך חלבי בעין, אפשר להכשיר את השניצל. ולגבי המיקרוגל עצמו, יש להכניס צלחת/כוס עם מים ולחמם לכמה דקות עד שנתמלא עם אדים מהמים, ולזרוק את מכסה הפלסטיק.

שאלה:
יש לי מחבת גדולה שזקוקה להגעלה ואין פה הגעלת כלים במקום
רציתי לדעת האם ניתן למלא את המחבת במים ולהרתיח
לחכות שהמים יגלשו על כל הצדדים
ולהכניס את המחבת לאמבטיה קרה?
תשובה:
כן אפשר לעשות כן – ויותר טוב אם אפשר להרתיח אבן על הגז וכשהמים כבר מעלים אבעבועות ליקח האבן המלובן [על ידי צבת וכדומה] ולזרקו לתוך המים

שאלה:
יש לי צנצנת של קפה
ואני רוצה להשתמש עם זה אחרי כשנגמר הקפה
ולשים בתוכו אוכל אחר
האם צריך טבילה
תשובה:
הכלי חייב בטבילה בשימוש חוזר.
משום שכל ההיתר להשתמש בכלי ללא טבילה הוא רק להוצאת הקפה, דאז אינו כלי סעודה אלא כלי אוצר, אך לשימוש חוזר הכלי מחוייב בטבילה. (ועי' בשו"ת צית אליזר ח כו)
שאלה:
דלת שבנויה משתי מזוזות (בלשון המקרא) עומדות ומלמעלה המשקוף לא שוכב מעליהם אלא בינהם מבפנים האם הוא חייב במזוזה?

תשובה:
אכן לעניין עירובין צריך שיהיה שני קנים עומדים (מזוזות) וקנה (משקוף) על גביהם אך לעניין מזוזה (וי"א אף לכלאים) כל שהוא כצורת הפתח בשני מזוזות ומשקוף המחוברים יחד אף אם המשקוף מונח בין שני המזוזות דינו כצורת הפתח לחייב במזוזה.

שאלה:
אני אברך ורציתי לשאול האם אני יוכל לשלם את שכר לימוד של החידר של הבן שלי מכספי המעשר שלי.
תשובה:
אין לשכור מלמד לבנו מדמי המעשר כיון שחייב ללמוד אף בשכר תורה שבכתב, וכן משנה וגמרא בלא דחיקא ליה שעתא, אבל אם קשה לו ליתן מעשר יכול ליתן, לצורך לימוד משנה וגמרא, כמבואר ביור"ד סימן רמה ס"ו, ולפי"ז בדחיקא ליה שעתא יש להקל ליתן חלק מהשכר לימוד ת"ת של בניו גם בת"ת מהגיל שלומדים משנה וגמרא.

שאלה:
האם אשה בימי ז נקיים יכולה ללכת לטבול במקווה בערב יום כפור?
תשובה:
אכן מותרת בטבילת ערב יו"כ אף בז' נקיים, אך אין עושים 'חפיפה'.
מבואר בשו"ת לבושי מרדכי (יו"ד מהדורה קמא סימן קכג) דעל אף שרחיצה באמבט בימים אלו אסורה, הטבילה מותרת. עי"ש.
שאלה:
האם אפשר לקבל סגולה ללידה לאחר שעבר התאריך?
תשובה:
כל פעולה רפואית לזירוז הלידה אינה רצויה, ומותרת רק בהוראת רב. לעומת זאת, לגבי סגולות ותפילות, רשאים לעשות כן להתפלל שתלד במהרה (שו"ת דברי תורה מהדורה ג' אות ל'). אך אין מה להילחץ מכך שכבר כתב האבן עזרא (שמות פרק ב פסוק ב) "ולפי דעתי, ... כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד, כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחלת ההריון, כי הנולדים ככה הם קצרי קומה, ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר". הרי שיש מעלה בתאריך מאוחר. ובעז"ה הכל יהיה כשורה בשעה טובה ומוצלחת.

מצורפים כאן סגולות ללידה קלה מתוך קונטרס 'ותפקדנו'.

שהבעל יטבול שבע טבילות ולאחר מכן יאמר שבע פעמים 'מזמור לתודה'.
סגולה לאישה שתלד ברווח ובקלות, שבחודש התשיעי להריונה יעשה הבעל פתיחת ההיכל בבית הכנסת ויפתח את שתי דלתות ההיכל ויאמר: 'ריבונו של עולם, כשם שפתחתי דלתות אלה בקלות כך תפתח את דלתי בטנה של אשתי בשעת הלידה ותלד בלא צער', ויוציא את ספר התורה (שזה כדוגמת ילד שנולד) וימסור אותו לידי המוליך את הספר לדוכן, ויש לזה סמך על פי הסוד (כף החיים סימן קל"ד).
סגולה ללידה קלה, לשים ליולדת מתחת לראשה, ספר 'נועם אלימלך', רצוי דפוס ראשון והוא בדוק ומנוסה.
אמירת 'מזמור לתודה' מסוגל להולדה בנקל, כי "לתודה" אותיות "תולדה" (ליקוטי מוהר"ן תניא ב).
מזמור כ' בתהילים 'יענך ה' ביום צרה', שיש בו שבעים תיבות כנגד שבעים קולות, מסוגל להולדה בנקל (לקוטי מוהר"ן כ"א).
מזמור 'הבו לה' בני אלים' שהוא שבעה קולות שאמר דוד על המים, מסוגל להולדה בנקל (ליקוטי מוהר"ן כ"א).
סגולה להריון תקין ולידה קלה, לומר בלי נדר בכל יום את מזמורי התהילים הבאים: א', ד', ה', ח', נ"ז, צ"ג, ק"ח, קמ"ב (הגר"ח קנייבסקי שליט"א).

והעיקר הוא בתפילה ובפרט בימים אלו שקרוב ד' לכל קוראיו ושיהיה בסייעתא דשמיא והכל יילך כשורה בעז"ה.
שאלה:
האם יש ללכת למקוה בחודש תשיעי כסגולה ואיך יש לנהוג בזמן הקורונה?

תשובה:
הנה, יש נשים שנוהגות לטבול במקוה בחודש התשיעי לסגולה ולטהרת הולד, ולבטל מראות לא טהורות שראתה בימי עיבורה, וראיתי להג"ר מרדכי גרוס שליט"א בספרו שיעורי טהרה שכתב, דהמקור לזה הוא בספר זכירה.
ואין זה חיוב כלל לא מצד הלכה ולא מצד מנהג אלא אם רצונה בכך.
ואינן צריכות לעשות חפיפה ולא להוריד צפרניים ולא לעשות עיון הגוף ולא לטבול יותר מטבילה אחת, וכמובן שטובלת בלא ברכה. אבל היא צריכה ליזהר לטבול במקוה פושרת (משום בריאות).
ולגבי אם לטבול בזמן הקורונה, כמובן שקשה לקחת שום אחריות לזה מצד בריאות האשה אלא צריך לשאול את המומחים היודעים בדבר. אמנם פשוט לפי האמור, שאם היא חוששת, אין שום חיוב כלל וכלל ללכת, אלא תתפלל שהקב"ה יוסיף קדושה וטהרה לולד, ומספיק בזה.
שאלה:
האם יש חיוב לדאוג שהצהבת תרד ובכך ימולו ביום השמיני, או שאין חיוב?   
תשובה:
מדינא היה מקום לומר שיש חיוב, אבל לפי מה שבררתי, פעולות כאלו יכולים להזיק ח"ו במקום להועיל, לכן אין לעשות כלום אלא לתת לזה לרדת לבד. אכן דברים סגוליים ניתן לעשות אם רוצים.

שאלה:
אני לומד עם חברותא שהוא כהן ואחד העיר לי בדיני כיבוד כהן.
א. אני מביא את הספרים בתחילת הסדר והחברותא הכהן מחזיר את הספרים בסוף הסדר ורציתי לשאול האם זה נכנס באיסור של השתמשות בכהן
ב. לפעמים הוא הולך לעשות קפה לעצמו ורוצה לעשות גם לי האם מותר לי שהוא יעשה לי קפה
ג. אם הוא הולך לעשות קפה לעצמו האם מותר לי לבקש ממנו שיעשה לי גם קפה

תשובה:
בנוגע לעשיית הקפה, אם מוחל מוצר מן הדין, אך לכתחילה יש להזהר, אבל לגבי הבאת הספרים שהישראל מביא והכהן מוליך, הוא עושה זאת בעד טובת ההנאה ומותר.
עי' (או"ח סוף סי' קכ"ח) ברמ"א, דגם בזה"ז נוהג האיסור להשתמש בכהן, אך אם מוחל מותר. ובמ"ב כתב, דיש חולקים הסוברים דא"א למחול אא"כ יש לכהן טובת הנאה מזה. ומכריע, דמדינא מותר אם מחל, ולכת' יש ליזהר. ועי' כה"ח (או"ק רפ"ב) בשם הא"א מבוטשאטש, דחילק שאם הישראל מצוה לכהן לעשות, אז יש מחמירים אפי' אם מחל, אבל אם הכהן מציע מעצמו לעשות, מותר לכו"ע. וכ"ז נוגע להשאלה של הקפה, אבל לגבי הבאת הספרים נראה דזהו כטובת הנאה דמותר לכו"ע כדלעיל.
שאלה:
האם אני יכול לשלם לכהן כסף, שבזה ימכור לי את החמש סלעים, ואח"כ אני יתן את זה לכהן לשם פדיון הבן?
מאחר שיש בזה הרבה אופנים שנראה שאין זה לכתחילה,
דהיינו - שאם הכהן מוכר חמש סלעים השווים אלף ש"ח, בחמש מאות ש"ח, - הרי אין זה מכירה באמת, דהא אינו רוצה להפסיד [בזה שמוכר חמש סלעים השווים אלף ש"ח, בחמש מאות ₪]
וכמו כן בגוונא שהכהן מוכר לו חמש סלעים שיש לו בירושה וכדו' שזה חשוב לו ואינו רוצה למכרו לאחר לעולם - א"כ אין זה מכירה באמת.
ואולי האופן האפשרי הוא רק באופן שהכהן ימכור לו את החמש סלעים - זהו באופן שהכהן מוכר לו חמש סלעים פשוטים [ולא מירושה וכדו'] במחיר מלא! [ולא בהנחה וכנ"ל]. ע"כ.
מה הדין בהנ"ל - כי המה דברים הנוגעים לי למעשה - בעזה"י בשבוע הבא אזכה לפדות את בני שיחי'.
תשובה:
אם אומרים בפה במפורש שמקנים בלי תנאי אין בעיה, דהרי דברים שבלב אינם דברים וסוכם במפורש שאין ע"ז שום תנאי כהנ"ל.

שאלה:
אני לומד עם בעל-בית, בחברותא, כאות הוקרה הוא נתן לי מעטפה עם כסף, הרגשתי לא נעים ואמרתי לו שאתן את זה לצדקה, כעת שאלתי האם מותר לי להשתמש בכסף זה לצרכי?
תשובה:
תעשה התרת נדרים לכתחילה.
המציאות שתיארת זה פתח ברור להתרת נדרים, גם בצדקה שלא מתירים בלי סיבה, באופן כזה אפשר להתיר. וממילא תעשה התרת נדרים ותיקח זאת לעצמך.
שאלה:
בעל מקום אירוח מצא שהאורחים שכחו שם בגד התקשר אליהם ואמרו שלא יודעים. לכן זרק את הבגד. לאחר זמן הם באו לבקש.
א. האם חייב בתשלום?
ב. איך שמים בגד משומש שאין לו מחיר בשוק אבל הוא בעל ערך לבעליו? 
תשובה:
כיון שכששאלם הם אמרו שהם לא יודעים שאבדו הוא פטור מלשלם.


שאלה:
לפני כ-8 שנים בהיותי בערך בת 12 וחצי הייתי שמרטפית אצל משפחה בשכונה מתחרדת, בה רוב השכנים היו חילונים, כשבאתי לצאת מהבניין הייתה מאחורי דלת הזכוכית חתולה, אני פחדתי ממנה ובעטתי בדלת כדי שהתולה תברח, הזכוכית (שהייתה חדשה) נשברה, שכנה חילונית שהגיעה אח"כ וראתה, שאלה אותי אם אני יודעת איך זה קרה, מרב בושה אמרתי שלא וברחתי... ילדה קטנה ופחדנית...
מיותר לציין שהשכנים התחלפו במהלך השנים....
עד היום מציק לי הגזל הזה, מה עלי לעשות כדי להשיבו?
תשובה:
אפשר לתלות מודעה [אין צורך לכתוב את השם] שהזקתם בטעות זכוכית בבנין לפני שמונה שנים ואם שכן שגר אז בבנין רוצה החזר כספי שיתקשר למספר טלפון שלכם.
את יתר הכסף תתנו לאחת הקרנות של השבה. (קרן 'והשיב' או קרן 'נקי כפיים')

שאלה:
בצעירותי (לפני ולאחר גיל בר מצוה) היו מס' פעמים שלא עמדתי בפיתוי ולקחתי מוצרים מחנויות שונות בלי לשלם. כמובן שכיום אני מתבייש בכך מאוד וחפץ להשיב את הכל.
יש לי כמה שאלות בענין:
1. יתכן ובחלק מהחנויות כבר התחלפו הבעלים, וע"כ השבת לחנות אולי אינה רלוונטית. אפשר אולי גם שחלק מהבעלים אינם בין החיים?!
2. ערך הכסף עולה עם השנים, ושקל דאז הוא יותר משקל היום.
3. גם חנויות שאני זוכר, אין אני יכול לשער כמה ומה בדיוק לקחתי.
4. הקרנות השונות שמזכות כספים עבור 'גזל ואינו יודע ממי גזל' (כגון 'והשיב', נקי כפיים' ועוד) יכולות להיות פתרון עבור חנויות שאיני זוכר. אולם אם אני נזכר לאחר מכן, האם אני מחויב להעביר להם שוב או שקרנות אלו נפטרתי מכך?
5. האם יש חובת מחילה מהבעלים או רק חובת השבה? נפק"מ האם אפשר להעביר להם ב'אנונימיות' או חייב בפניהם כדי לקבל את מחילתם? (וכמובן הבושה גדולה מאוד, והיא זאת שמנעה ממני להשיב כבר לפני שנים רבות)
6. בענין המחילה והקרנות הנ"ל, בחנות שאני יודע שאני חייב אולם איני יודע כמה, ברור שניתן להשיב סכום מסוים שהוא וודאי ולבקש מחילה על השאר. אולם כיון שישנה הבושה וכנ"ל, האם ניתן לתת את הוודאי ולהיפטר מהשאר ע"י הקרנות צדקה, או שחייב את מחילתם (או שאינו חייב אבל עדיף)
7. האם ישנו הבדל ממקרים שלפני בר מצווה לאלו שלאחריהם? בין מבחינת שורת הדין ובין מבחינת לפנים משורת הדין.
תשובה:
1. חנויות שאתה זוכר שלקחת מהן, אתה צריך להחזיר. אלא אם כן הבעלים התחלפו ואתה לא יודע מי היו הבעלים. אם הם נפטרו צריך להחזיר ליורשים.
2. צריך לשלם רק כמה שקלים שלקחת בזמנו, למרות שערך המטבע נפל.
3. צריך להחזיר רק סכום שאתה בטוח שלקחת ולא מה שאתה מסופק.
4 .הקרנות אינן פוטרות חובות ידועים.
5. אם לא ידעו שלקחת אתה יכול להחזיר בלי ידיעת הבעלים.
6. כאמור, צריך להחזיר רק את הסכום שאתה בטוח לגביו, ואתה יכול להתקשר אנונימי לחנויות ולבקש שימחלו לך.
7. לגבי המקרים שהיו לפני בר מצוה, יש חיוב להחזיר רק בדיני שמים.

שאלה:
בהיותי בחנות נשאלתי האם אבדו לי 50 ש"ח נענתי שכן ומתוך כך קיבלתי את הכסף, בחזרתי לביתי נזכרתי שהכסף שהיה חסר לי משום שהשתמשתי בו ומשום כך הכסף שקיבלתי אינו שלי. אין לי למי להחזיר. מה הדין?
תשובה:
בהנחה שמצאו את הכסף ברצפת החנות הכסף שיך לך (כי המגביה לא התכוון לקנותו)
לפנים משורת הדין תודיע לחנות שאם משהוא יגיד שאיבד 50 שח שיפנו אותו אליך ותחזיר לו

שאלה:
העירייה ביקשה ממתנדבים לחלק מתנות לילדים השוהים בבידוד בבית.
מטעם העירייה נאמר למתנדב שמי שלא פותח לא צריך לרדוף אחריו, ומה שלא מחולק אפשר להשאיר אצלו.
מתנדב הגיע לבית מסויים ואמרו לו בטלפון שהם התפנו למלונית.
המשפחה שעברה למלונית התקשרה למתנדב אחרי שעתיים, שהם רוצים את המתנה ושישאיר את זה אצל שכן עד שהם יחזרו. האם זה שייך להם או שבפועל העירייה מחלק רק למי שבבית ולכן המתנדב יכול לשמור את זה לעצמו?.
תשובה:
א"א לחייב את המתנדב אבל ודאי הוגן לתת למשפחה


שאלה:
אני נעקצתי (גניבה) ע"י סוכן ביטוח ולקח ממני כספים כאילו תשלום עבור הכנסה לפדיון ביטוח תוך אימון שאקבל תןך שבועיים כספים מחברות הביטוח .
לאחר תקופה התברר שזו גניבה ואין בכלל כזה תשלום למ"ה והפדיון לא קיים ואף חברה לא קיבלה הכספים וניסיתי מעל חצי לבקש ממנו הכספים וטען כי עדיין מנסה להשיג הכספים מחברות הביטוח ולא הודה שזה גניבה פניתי למשרד שבו עבד וטען שפיטר אותו כי זאת ללא ידיעתו ואין לו שום קשר למעל הנ"ל. לכן פניתי לעו"ד לנסות לתבוע הנ"ל לבית המשפט את הגנב ואין לו שום כספים ורכוש על שמו לכן צורף לתביעה בעל המשרד והגענו לבית המשפט והתחיל תביעה.
לאחר שיצאתי מביהמ"ש, גילית שפניתי לערכאות ללא בירור והיתר מב"ד, (ולקחתי ספרו של הגר"א דרבמדיקר שליט"א ) לבדוק האם מותר התביעה במקום הנ"ל ואני מרגיש שא"א לצרפני למניין או להתפלל לפני העמוד להוציא אחרים וכו'
שאלתי האם מותר להמשיך וכו' ומה שיורו לי לעשות?

תשובה:
מותר לך להצטרף למנין ולגשת לעמוד [לגבי ר"ה ויו"כ כתוב לא לקחת בעל תפילה שהלך לערכאות בלי רשות, וגם לזה מועיל תשובה].
תודיע לנתבע שאתה רוצה ללכת לבי"ד ואם הוא יחתום על שטר בוררות תבטל את התביעה ואם הוא יתחמק תבקש רשות להמשיך את המשפט.

שאלה:
אדם תבע את חבירו בערכאות ואחר זמן ביטל את התביעה. חבירו נזקק לקחת עו"ד על מנת להשיב לתביעה.
(מדובר שהוא ביקש מבית המשפט "סעד זמני". כנראה שהדיון על זה בבית המשפט הוא תוך זמן קצר).
האם התובע חייב בתשלום ההוצאה שנגרמה לנתבע?

תשובה:
כאשר לא היתה אפשרות לנתבע ללכת לבי"ד ולחייב את התובע להסיר את התביעה בלי להוציא הוצאות. התובע חייב.

ועי' בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס הפסקים י"ז) שהתובע חייב בהוצאות, כי דינו כהוצאות שמוציאים נגד סרבן, שעליו לשלם אותם.
שאלה:
בס' קנ"ה נפסק שכאשר הנזק בא לאחר זמן על הניזק להרחיק עצמו.
האם יש לחלק בין מצב שהניזק יכול להרחיק עצמו לדבר הגורם פרעושים וכדומה בבית של הניזק כאשר להרחיק עצמו פירושו לפנות את הבית.
כגון בנידון דידן ש יש במגרש השכן קרוון מוזנח ולא מיושב שמתחתיו נהיה קן פרעושים.
תשובה:
הסברה לחלק שבאופן הנ"ל הניזק לא יכול להרחיק את עצמו אכן נכונה, וכתובה בשו"ע בנוגע למים שיורדים מהעליון לתחתון.
וכאן יש סיבה נוספת לחייב את המזיק משום שאין הנזק נגרם מהשתמשות של המזיק, אלא מהזנחה, והיות שהדין שעל הניזק להרחיק א"ע מבאר נתיבות המשפט שטעמו משום שלא מונעים השתמשות מהמזיק, וכאן הרי לא מונעים ממנו השתמשות רק דורשים ממנו שינקה את חצירו ואכן אפשר לחייב זאת שלא יזניח את חצירו.


שאלה:
בתקופת חיפוש דירה, הייתי בקשר עם כמה מתווכים, ביניהם מתווך א'.
מבין הדירות שהציע גם הציע את הדירה בה אני גר כעת, הדירה היתה נראית מוזנחת בסרטון ששלח והורדתי אותה מהפרק. בנוסף, גבר הלחץ בבית, ירד לי החשק מלחפש, ובקשתי ממנו לא לשלוח לי יותר הצעות.
לאחר תקופה, ובמקרה, ראיתי מודעה שפרסם מתווך אחר על דירה שחשבתי שעונה על הציפיות.
יצרתי קשר עם מפרסם המודעה והתברר שמדובר באותה דירה שהציע מתווך א',
לא עלה בדעתי ליצור שוב קשר עם מתווך א' מכיון שמתווך ב' אמר מפורשות שיש לו את הדירה בבלעדיות,
מתוך דבריו הבנתי שהוא היחיד שכעת יש לו את הדירה ולא לשום מתווך אחר.
העסקה נסגרה ובעקבות כך מתווך א' יצר איתי קשר בטענה ששמע ששכרתי את הדירה שבזמנו הציע ומגיע לו על כך גם משהו.
הוא מבקש שאצור קשר עם מתווך ב' ושיתן לו חלק ממה שקיבל שהרי קיבל משני הצדדים, ממני ומבעל הדירה.
מתווך ב' שאל שאלת רב ונאמר לו שאינו צריך לתת כלום למתווך א'.
אינני יודע מה לעשות, מתווך א' אינו יורד ממני, ומבקש ללא הרף שאשכנע את מתווך ב' לתת לו מהחלק.
חשוב לי להבין איפה עמדתי כאן בסיפור והאם אני חייבת לתת משהו למתווך א'.

תשובה:
לפי הסיפור שאתה מספר אתה לא צריך לשלם כלום למתווך הראשון, כי ברור שהמתווך הראשון לא קידם כלום בעיסקה.
כמובן הפסק דין לא מחייב את המתווך, כי לא נשמעו שני הצדדים.
אם הוא יתבע אותך תדון איתו בבי"ד.

שאלה:
בראש השנה האחרון לאחר הברכות ניסה הבעל תוקע לתקוע ולא הצליח. לאחר כחצי שעה בקשו ממישהו אחר שיתקע והוא הוציא מאמתחתו שופר אישי שלו ותקע בו.
האם הוא היה צריך לברך מחדש? בשים לב שהשופר שתקע לא היה על הבימה בעת הברכה!
תשובה:
היות וההפסק היה בין הברכה למצווה, לכן הבעל תוקע והציבור מחוייבים בברכה אך אותו שהחזיק את השופר אם היתה דעתו על שופרו יתקע לעצמו אם לא הפסיק בדיבור בינתיים.
עי' במשנה ברורה (סימן תקפה ס"ק יח) דאם הוצרך התוקע ליקח שופר אחר א"צ לחזור ולברך כיון שהיה מונח לפניו על השולחן מסתמא דעתו היה על כולם. אך בנידונינו הרי השופר לא היה לפניו ואף לא ידע ממנו ע"כ בוודאי שלא היתה כוונת הבעל תוקע על שופר זה. אך בשו"ע (או"ח סימן תקפה סעיף ג) כתב שאם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר ואפילו ג' או ד' ודי בברכה שבירך הראשון, והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה, ואפילו אם בירך ולא יכול לתקוע כלל, השני תוקע בלא ברכה ולא הויא ברכה לבטלה. ובמ"ב שם כתב הטעם כיוון שהשני יוצא בברכתו ותוקע לא הוי ברכה לבטלה. ואם כן יש לדון כאשר זה שהחזיק את השופר כיוון שמא יתקע בשופר זה ממילא הוא יוצא יד"ח בשופר זה אך הבעל תוקע ושאר הציבור שיצאו בברכתו סתמא דעתייהו היה על השופרות שיש לבעל תוקע ותו לא כדין דעת בעה"ב, וממילא אינם יכולים לצאת יד"ח בשופרו של היחיד.
ולענין אם חצי שעה הוי הפסק אי' בשולחן ערוך (או"ח סימן ר"ו ס"ג) כל אלו הברכות שלא יפסיק בין ברכה לאכילה, יותר מכדי דבור. וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ד) שאם בירך על המצוה לעשות או על דבר לאכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונעכב יותר מכדי שאילת תלמיד לרב (דהיינו שלום עליך רבי) ועלתה בידו צריך לחזור ולברך עכ"ל ב"י בשם ש"ל ובסימן ק"מ כתב שהאבודרהם חולק על זה וכתב דשתיקה לא חשיב' הפסקה לא שנא מרובה לא שנא מועטת ולכתחלה ודאי לא מפסקינן אבל בדיעבד א"צ לחזור ולברך אא"כ דיבר בנתיים. וכך נקטינן להלכה. ממילא לדידן אם שתקו כל הקהל ולא הסיחו דעתם מן המצוה ואלו שסחו היה רק מעניני המצוה לא הוי הפסק, אך אין זה נפק"מ אלא לאותו שהחזיק את השופר אצלו, ואם תקע הלה ממילא גם לבעל התוקע לא הוי ברכה לבטלה כי הוציאו בברכתו.

שאלה:
האם מותר לאכול פיצוחים כגון גרעיני חמנייה בשבת זו או שזה נכלל בענין שלא לאכול אגוזים בימים אלו? מה מותר ומה אסור?
תשובה:
עי' בשו"ע (או"ח סימן תקפג סעיף ב) שכ' הרמ"א, יש מדקדקים שלא לאכול ד אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל). ואגוזים הם דווקא הנקראים אגוז לכן אין בקטניות (-אלו שברכתם בופה"א) את הטעם הראשון, ובמטה אפרים (תקפג ג) כ' דהקטניות מרבים כיחה וניעה. אך טעם זה אף הוא לא שייך בשבת שאין מרבים בו בתפילה. (וה"ה לאחר עשי"ת אך בעשי"ת שהמה ימי רחמים ובקשות צ"ע).
שאלה:
חיברתי מקלות לסוכה ע"י ברגים האם אצטרך לשים עוד עמודים על גג הסוכה כדי שלא יהיה לי בעיה של מעמיד.
תשובה:
אין צורך בקורות נוספות היות והבורג הוא מהמעמיד של הקורה שהיא ה'מעמיד' של הסכך, ממילא הבורג הוא 'מעמיד דמעמיד', וכשר לכתחילה.
ומפורש כן בשו"ע או"ח תרכ"ט ובמשנה ברורה שם ס"ק כו ד"ה לחבר במסמרות של ברזל שכתב דזה מותר לכו"ע אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כיון שאין סומך הסכך על המסמרים אלא שמחזיק בהם הכלונסות המעמידים להסכך וכו' ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה עיי"ש.
שאלה:
יש לי שני פתחים עם מזוזה שאפשר להדליק בהם אך אחד מהם הוא יציאה מהחדר לפרוזדור והוא בלי דלת ושם הדלקתי,
והעירו לי שרצוי להדליק בפתח עם הדלת, האם כן הם הדברים.
תשובה:
היות וההידור להדליק בפתח שיש לו דלת הוא הידור קל, ע"כ רק אם שני המקומות שוים בפרסומי ניסא לחוץ או לבני הבית, ואין טורח מיוחד בהזזת ההדלקה למקום אחר.
אכן שיטת הרמב"ם שפתח שאין בו דלת אינו חייב במזוזה, אך למעשה מחמירים להטיל מזוזה, וע"כ שפיר נחשב מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל.

שאלה:
אם מחזיקים את האתרוג בצורה כזאת שלא כל היד על האתרוג, רק חלק מהיד נוגעת באתרוג וחלק עם חציצה של עלי לולב, יש בעיה של חציצה או שאומרים מין במינו כמו שאומרים על ההדסים והערבות שלא נוגעים בהם.
תשובה:
נלענ"ד דאינו חוצץ דכל לנאותו אינו חוצץ, ולקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, כשהוא דרך כבוד והידור, עיין סוכה ל"ז ע"א ובראשונים שם.
שאלה:
לגבי טיול בסוכה, הנה השועה"ר כתב שזה לעיכובא, כמו אכילה שתייה ושינה.
אך האבני נזר כתב שאין זה לעיכובא, וחילי' מהא דסוכה היא שיעור של ז' ע"ג ז' הגבוהה י', שאין בה מקום לטייל.
ושמעתי לדחות את ראיית האבני נזר, די"ל שלטייל בסוכה היינו לבלות בסוכה! וכעין זה מה שאמרו אטייל עמכם בגן עדן, הובא ברש"י עה"ת פר' בחוקותי, י"ל עד"ז.
ואני משתוקק לדעת בזה דברים מדוייקים סולת נקייה כדרכיכם בקודש בס"ד.
תשובה:
י"ל עוד דטיול היינו לשחק כמו דחזינן באקדמות שאומרים בשבועות, טלולא דלויתן, ועיין סוכה נ"ג ע"א, וב"ב עד ע"ב, ע"ז ג ע"ב, וביסוד ושורש העבודה שער האיתון שער יב וטיול הוא כמו שהולך אדם לפעמים הילך הילך ולפעמים הוא יושב אף שלא בשעת אכילה ושתייה כל אלו מחוייב האדם במ"ע מן התורה דוקא בסוכה ולא בביתו שהוא דר בו כל השנה.
וראיתי בתוס' ר"י החסיד ברכות יא ע"ב דלא מצינו בטיול איסור חוץ לסוכה

שאלה:
לגבי הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, האם צריך להדליק נרות חנוכה בחצרות, ששם מתפללים בתקופה זו.

תשובה:
כשיש קביעות איזה ימים, וכ"ש תקופה של כמה וכמה חדשים, נחשב לביהכ"נ קבוע. ואם הדליק קודם את נר החנוכה בתוך החצר, יש להסתפק אם יוכל להדליק שוב נרות חנוכה דבית הכנסת.

דבענין הדלקת נ"ח במניני החצרות, שהרבה מתפללים בהם בתקופה זו, לכאו' יש לדמותו לברכת מעין שבע, (וכן ראיתי בתשובות והנהגות ח"ב סי' שצ"ח שמדמה כן), שאין אומרים אותו אלא במנין קבוע (חוץ מבירושלים שהרבה נהגו לאמרו אפי' במנין שאינו קבוע).
ועי' מש"כ מ"ב (סי' רסח ס"ק כד) עמש"כ בש"ע שם (סעי' י') "אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו נזוקין", ובמ"ב "בבית חתנים וכו' פרוש כשמתפללין בביתם במנין, וכל שכן אותן שמתפללין לפרקים במנין בבית, אבל כשיש קביעות על איזה ימים ויש ספר תורה אצלם וכמו בירידים, דומה לבית הכנסת קבוע ואומרים". מבואר דקביעות על איזה ימים, וכ"ש תקופה של כמה וכמה חדשים, נחשב לביהכ"נ קבוע.
ומש"כ שיש גם ס"ת, עי' בשו"ת אג"מ (ח"ד סי' ס"ט), ושו"ת מנח"י (ח"י סי' כ"א), שא"צ ס"ת, כל שהמנין קבוע, [חוץ מזה שלהרבה מנינים יש ס"ת מעצמם אלא שמחזיקים אותו במקום בטוח בפנים, ויש לצדד דבזה יש את המעלה של ס"ת].
אבל מה שיש להסתפק הוא, אם יוצא ממילא במה שהדליקו במקום זה בגלל שהוא פתח ביתם (כגון שמתפללים בכניסה לבנין). עי' בהל' חג בחג (פ"יא אות י) שכתב, "מי שיש לו ביהכנ"ס בביתו, ומדליקין בפתח הבית, אינו יוצא יד"ח ההדלקה של ביהכנ"ס, אע"פ שהוא גם פתח חצר ביהכנ"ס".
ובהע' שם, "כן הורה לי רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וטעמו דב' תקנות נפרדות נינהו, וההדלקה שבביהכנ"ס נתקנה רק בפנים ולא בחוץ, ומאידך תקנת ביתו נתקנה בפתח הבית או החצר, וכ"ז ברה"ר ולכן אינו נפטר בזה מהדלקה שבביהכנ"ס".
משמע דרק בגלל שמקום הדלקה של הביהכ"נ הוא בתוכו ולא בחצר, אבל בענינו שגם הביהכ"נ הוא בחוץ, ומקום הדלקתו הוא בדיוק באותו מקום של אלו שמדליקים חוץ לביתם, אולי יוצא במה שהדליקו כבר, ואין להדליק שוב. או י"ל דב' תקנות נינהו בעצם, דזה דינו בפנים וזה בחוץ, אפי' יש היכ"ת שלשניהם יש אותו מקום, אינו יוצא בהדלקת היחיד.

שאלה:
האם צריך להדליק נרות חנוכה - בחצר ששם מתפללים רק את תפילת ערבית של מוצש"ק.
תשובה:
אין לברך במנין של מוצ"ש בלבד.

עי' שו"ת מנח"י (ח"י סי' כא) שכתב, "ומסופקני טובא בביהכ"נ שאין מנין בכל יום אלא לפרקים, אם יש מקום להדליק בלילה מן הלילות, שהמנהג היה להדליק בכל לילה ומוסיף והולך ודו"ק".
ועי' בספר 'ישא יוסף' להגר"י אפרתי שליט"א (או"ח ח"א סי קל"ט) שכתב, דעזרת נשים שיש שם מנין קבוע בימי החול ולא בשבת קודש, אינו ברור אם אפשר להדליק ולברך שם על נ"ח. והביא שם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם אין מתפללין שם בשבת קודש יתכן שאינו חשוב כבהכ"נ להדליק בברכה.
משמע שאין לברך במנין של מוצ"ש בלבד.