המתנה בין אכילת מאכל חלב לבשר


הגאון רבי משה לאנגער שליט"א

מעיקר הדין, מי שאכל מאכל חלב, אין צריך להמתין כדי לאכול בשר. אלא ירחוץ ידיו[א] עד הפרק השני[ב], ויקנח פיו על ידי לעיסת מאכל [חוץ מתמרים ירקות וקמח] ושתית מים[ג]. במה דברים אמורים, כשרוצה לאכול בשר בהמה אחר מאכל חלב, אבל הרוצה לאכול בשר עוף, לדעת השו"ע אינו צריך אפילו רחיצה קינוח והדחה, ולפי הרמ"א גם בזה יש לעשות רחיצה קינוח והדחה[ד]. ויש אומרים שאפילו אם שתה חלב בכוס או שאכל גבינה במזלג, יש ליטול ידיו כשאין טירחא בכך[ה].  אולם בזוהר[ו] כתוב שגם אחר מאכל חלב אין לאכול בשר 'בסעודה חדא ושעתא חדא'. ויש נוהגים, שלאו דוקא שעה, אלא די להמתין חצי שעה[ז]. יש אומרים שגם בבשר עוף אחר גבינה יש להחמיר כמו בשר בהמה[ח], ויש אומרים שהזוהר לא החמיר רק בשר בהמה ולא בעוף[ט].  אמנם מהמגן אברהם (ס' תצד ו) ומשנה ברורה (שם ס"ק טז) מבואר שלא החמירו בזה. אלא מותר לאכול בשר אחר גבינה אפילו באותה סעודה, ויעשה קינוח והדחה, ויקח מפה אחרת[י]. ואם אכל גבינה קשה עיין להלן.  

אם צריך להמתין שש שעות אחר אכילת גבינה קשה

 כל הנ"ל היה בענין גבינה וחלב רכה, אבל אם אכל גבינה קשה, דהיינו גבינה שנתיישן ששה חדשים[יא], או גבינה מתולעת, אף שאין למחות ביד הנוהגין להקל, מכל מקום טוב להחמיר להמתין שש שעות עד אכילת בשר[יב] [וזה מצוי במה שנקראת 'גבינה שוויצרי]. כי שייך בו הטעמים שממתינים אחר אכילת בשר. דהיינו שהוא נדבק בין השינים, וגם נמשך הטעם בפה כיון ששומנו מרובה.  וכן בגבינה צהובה של זמנינו שבדרך מלאכותי עושים אותה כעין גבינה שנתיישן שש חדשים, הסברא נותנת להחמיר כגבינה ישנה, אולם נחלקו בזה פוסקי זמנינו, ויש לעשות שאלת חכם כי יש שינוים בין סוגי הגבינות. במקום שמחמירים, יש להחמיר גם שלא לאכול תבשיל של בשר[יג], דהיינו מה שנתבשל ביחד עם בשר, אף שאינו בשר ממש, כגון תפוחי אדמה 'מטשולנט'. אם אכל גבינה קשה ערב שבת או יום טוב, ואם ימתין שש שעות יצטרך לדחות סעודת שבת, יש מקילין שאין צריך להמתין שש שעות[יד].  


   [א] בשו"ע (יו"ד ס' פט) כתב שיש להסתכל על ידיו לראות אם נשאר עליהם מהגבינה שאכל ואין צריך לרחצם, אבל בלילה יש לרחצם. אך הש"ך (ס"ק ט) הביא מהטור שגם ביום יש לרחוץ, כי לפעמים הגבינה שמינה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה. וכתב הש"ך שכן הוא דעת האחרונים, ושהלבוש כתב שכן נוהגים.    [ב] בשו"ע (או"ח ס' קפא סעיף ד) כתב שאין צריך ליטול מים אחרונים אלא עד פרק השני של האצבעות, ובמ"ב ביאר כי למעלה מזה אין מגיע לכלוך המאכל. ועוד כתב שבאגודל אין צריך ליטול אלא עד פרק ראשון, (ועיין עוד במשנה ברורה, ס' קעג ס"ק ו). ואם כן לכאורה הוא הדין לעניננו כי טעם אחד הוא.   [ג]  והסדר אינו מעכב, עיין ש"ך ס' פט ס"ק יא.   [ד] כן כתב היד יהודה בדעת הרמ"א והוכיח כן מדבריו בתורת חטאת. ועיין בבדי השולחן (ביאורים ד"ה ואין למחות) שהקשה שמבואר בגמ' (חולין דף קד ע"ב), שעוף אחר גבינה אין צורך לקינוח והדחה. וכתב שע"כ נראה שהוא מטעם מנהג שנהגו להחמיר בכך, דלא ליתי לאיחלופי בין בשר עוף לשאר בשר.    [ה] על פי האיסור והיתר הארוך ופרי מגדים. וביאר בבדי השולחן (ס"ק מג) שהוא משום לא פלוג, או משום חשש שהיה שאריות חלב אחורי הכוס והוא נגע בה. ועיין עוד שם בביאורים (ד"ה ואם הוא), שהאריך בזה.   [ו] בבית יוסף ולבוש (או"ח ס' קעג) הובא כל לשון הזוהר. ובביאור הגר"א (יו"ד ס' פט ס"ק ו) הביאו בקצרה.   [ז] עיין מה שכתב בזה בספר מעדני השולחן (מטעמי השולחן ס"ק ז).   [ח] בית יוסף או"ח ס' קעג   [ט] פרי חדש ס"ק וטו.   [י]  וכן בערוך השולחן (סעיף ט) כתב שאף שיש מדקדקין שנזהרין בזה, מכל מקום רובם אין נזהרין.   [יא] ש"ך ס"ק טו. וחמאה אין דינה כגבינה קשה (ט"ז ס"ק ד).   [יב] ברמ"א שם סעיף ב היא ב' הדעות,  ובמשנה ברורה (תצד טז) משמע שסתם להחמיר.   [יג] חכמת אדם כלל מ סעיף ג.   [יד] עיין ספר מעדני השולחן מה שכתב בזה.