הלכות טבילת כלים


בס"ד

הגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט"א 

  • כשם שציותה התורה הקדושה שנקדש ונטהר עצמנו, כן ציותה שנטהר גם את כלי הסעודה שאנו קונים מנכרים, כדי שיצא הכלי מטומאתו וייכנס לקדושת ישראל, דומיא לגר הנכנס לקדושת ישראל על ידי טבילה, כי טומאה שורה על כליו של נכרי, ואפילו על כלי חדש שלא השתמש בו הנכרי כלל (עי' רשב"א יבמות דף מז; טו"ז יו"ד סי' קכ סק"א). ואפילו ישראל ששאל כלי מישראל חבירו - שקנה את הכלי מנכרי, גם כן צריך טבילה, כיון שבא לידי חיוב טבילה ביד ישראל הראשון (עי' תוס' ע"ז עה: ד"ה אבל; שו"ע יו"ד סי' קכ ס"ח).
  • נחלקו הפוסקים אי מצות טבילת כלים היא מן התורה: י"א שהיא מדרבנן (כ"ה דעת הרמב"ם בהל' מ"א פי"ז ה"ה), וי"א שהיא מן התורה (כ"ה דעת הרשב"א והראב"ד והרמב"ן), וכך פסקו הפרי חדש והפרי תואר (יו"ד סי' ק. ועי' ישועות יעקב יו"ד סי' קכ סק"א דעצם הטבילה הוי מן התורה, אבל האיסור להשתמש בכלי קודם הטבילה זהו מדרבנן). ואמנם כיון שרוב הראשונים ס"ל דחיוב הטבילה הוא מן התורה, על כן אם הוא מסופק אי נטבל הכלי - יש לטובלו בלא ברכה.
  • ובכלי מזכוכית - שחיוב טבילתו הוא מדרבנן, דנו הפוסקים אי הולכין להקל, דאפשר דכיון דיש לו מתירין - דהא אפשר לטבול - בקל יש להחמיר (עי' פ"ת סי' קכ סקי"ב; ועי' דרכ"ת שם סקע"ג שהביא דבספק יש להחמיר, אלא בס"ס יש להקל. ועי' מנחת שלמה ח"ב סי' סו ס"ק טו).
  • אסור להשתמש בכלי שלא נטבל אפילו תשמיש ארעי פעם אחת - גם אם בדעתו לטובלו אחר כך (רמ"א שם סי' קכ ס"ח).
  • עבר והשתמש בכלי קודם שנטבל - אין המאכל נאסר (רמ"א שם סט"ז) משום שטבילה זו אינה אלא משום קדושה, ולא משום איסור (לבוש שם. ועי"ש בדר"ת).
  • גם אם עבר והשתמש עם הכלי הרבה פעמים - קודם שנטבל, עדיין חייב לטובלו (עי' לבוש יו"ד סו"ס ק"כ; חכ"א סי' עג ס"כ).

כלים החייבים והפטורים מטבילה:

  • כל מיני כלי מתכות וכלי זכוכית חייבים בטבילה, אבל כלי עץ או חרס או אבן או פלסטיק פטורים מטבילה. אבל אם הם מורכבים במתכות או מצופים בזכוכית - צריך להטבילם (שו"ע יו"ד סי' קכ ס"א ונו"כ. ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' כו; חוט השני שבת ח"ב דף שכט בשם החזו"א).
  • אין חייבים להטביל כי אם כלי סעודה, אבל כלי שהוא לנוי או לתשמיש אחר, לא בעי טבילה (שם).
  • כלים המשמשים לאוכל, אבל עדיין אין האוכל נעשה ראוי בהם לאכילה, כגון סכין של שחיטה, כלי לישה או נפה העשוי' ממתכות, שעדיין יש לבשל או לאפות את האוכל, הוי ספק אי חייבים בטבילה, לפיכך טובלים אותם בלא ברכה (שו"ע שם ס"ה ברמ"א. ועי' מנחת שלמה ח"ב סי' סו סק"ט). [ומקלף המקלף פירות וירקות או מגרדת (ריב-אייזן) שמשמשים לאוכלין הנאכלים כשהן חיים, צריכים טבילה בברכה (נ"ל)].
  • מגירות ומדפים של המקרר, נחשבים כחלק מהמקרר, ואפילו אם מניחים עליהם מאכלים, אין צריך לטובלם (עי' מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו סק"ה). וה"ה הברזלים שבתוך התנור, שעליהם מונחות התבניות, גם כן פטורים מטבילה, אבל התבניות שאופים בהן יש לטובלן (נ"ל).
  • טרמוס - יש להטבילו בברכה כמות שהוא, ולא יפרקנו, כי אז מוציאו מתורת כלי, ולכמה שיטות לא תועיל הטבילה (עי' שו"ת נוב"י קמ"ב - דאין הפירוק מבטלו מתורת כלי. ברם עי' בשו"ת חת"ס יו"ד סי' פח - שאם מפרקו אין שם כלי עליו, וכ"כ בשו"ת שלמת חיים סי' שטו. ועי' שו"ת הר צבי יו"ד סי' קח). ולפי זה, גם שאר כלים העשויים מפרקים, כגון מטחנה וכדו', ודרך השימוש בהם הוא רק כשאינם מפורקים, יש לטובלם דוקא כשהם מורכבים ושלמים (עי' מערכת השולחן על טבילת כלים הע' ד).
  • פותחן של בקבוקים או קופסאות שימורים - אף על פי שנוגע באוכל - אין צריך טבילה, והטעם, כיון שהוא משמש לכלים ולא משמש לסעודה (עי' שו"ע שם ס"ה ובש"ך ס"ק יא. ועי' חוט השני שבת ח"ב דף שכט).
  • כלי המשמש רק כבסיס לכלי אחר, ואין האוכל נוגע בו, כמו מגש שעשוי רק לשים עליו כלים עם אוכל, אבל אין מניחים אוכל על המגש עצמו - אין צריך טבילה (עי' שו"ע שם ס"ד).
  • כשטובל כלי אחד מברך "על טבילת כלי", ואם טובל שני כלים מברך "על טבילת כלים", ובדיעבד אם בירך על כלי אחד בלשון רבים, או על רבים בלשון יחיד - יצא (באה"ט יו"ד סי' קכ סק"ד בשם הפר"ח. ובערוך השולחן סי' קכ ס"ק כב כ' שהמנהג הפשוט אצלנו לברך גם על כלי אחד "על טבילת כלים", והוא חידוש). [ולהעיר, שבזמננו, שבהרבה מפעלים - אפילו של נכרים - ישנם שותפים ישראלים, או כשישראל יש לו חלק גדול במניות של המפעל, דעת כמה פוסקים שא"א לברך אלא אם כן ידוע שמפעל הייצור של הכלי שייך רק לנכרי].
  • כיסוי קדירה צריך טבילה, כי אדי המרק וזיעת התבשיל עולה אל הכיסוי, והוי כקדירה (שו"ע יו"ד סי' קכ ס"ה ובביאור הגר"א ס"ק טו). ולפי זה, ה"ה דצריך לברך על טבילת הכיסוי לבד. ואם טובל קדירה עם כיסויו ברכתו כמי שטובל כלי אחד ומברך "על טבילת כלי" (כן העליתי בשבה"ק ח"ו סי' רצב, עי"ש, והוא הדין כשטובל כלי המורכב ומחובר מכמה חלקים שמברך בלשון יחיד. וכ"כ במנחת שלמה ח"ב סי' סו סק"ג).
  • מברכין על טבילת כלי זכוכית - אע"פ שחיובה הוא רק מדרבנן (עי' או"ה כלל נח ס"ק פב). וכלים העשויים מפיירקס ודורלעקס - דינם ככלי זכוכית (אחרונים).
  • כלי חרס של פארצליין, מן הדין - אין צריכים טבילה, דאינם דומים לכלי זכוכית, כי אם נשברו אין להם תקנה כלל על ידי התכה, ככלי זכוכית (עי' פ"ת יו"ד סי' קכ סק"ב). ומ"מ יש בימינו כלים כאלו שיש להם תקנה על ידי התכה באש, ויש לטובלם בלי ברכה (עי"ש בש"ך סק"ה. ועי' הגה' מסגרת השולחן על הקיצש"ע רס"י לז).
  • כלי אמאיל יש להטבילם, אבל לא יברך על הטבילה (עי' ס' טבילת כלים פי"א ס"ד ובהגהות שם) אבל כלי אלומיניום או העשוי מנירוסטה צריך טבילה בברכה (עיי"ש בס"ג ובסעי' קמב ובהערות שם).
  • כלי חשמלי, כגון טוסטר וקומקום, אע"פ שעשוי מפלסטיק, אם גוף החימום עשוי ממתכות חייב בטבילה [ולאחר מכן ימתין עד שיתייבש היטב, כדי שלא יתקלקל]. ואם ירא לטבלו במים שלא יתקלקל, יש מתירים שיתנו לאומן, שיפרקנו, ויתבטל ממנו תורת כלי, ויחזור וירכיבנו. ויש מפקפקים על עצה זו. אבל כלי המורכב מכמה חלקים ואין צריך אומן לפרקו ולהרכיבו, כגון מטחנה וכדומה, ודאי לכו"ע אינו מועיל לפרקו ולהרכיבו (עי' מנחת שלמה ח"ב סי' סו סק"ד; חכמת אדם כלל עג סי"ג ובבינת אדם שם. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קכח דאין דעתו נוטה לעצה הנ"ל. ועי' גם בשו"ת חשב האפוד ח"ג סי' קטו שהביא מהפמ"ג באו"ח סי' תנא שאם הישראל עושה ריב-אייזן [-מגרדת] מפח, לא נחשב כמעשה גמור, עיי"ש. ולפי זה במה שהישראל האומן מפרק הכלי וחוזר ומרכיבו ג"כ לא הוי מעשה וצריך לטובלו).
  • קופסאות וצנצנות עם אוכל המיובאים מחו"ל אפשר להשתמש בהן. ואם רוצה להשתמש בהן שימוש חוזר לאחר שנתרוקנו מהאוכל - מצינו בזה דעות שונות בין הפוסקים אם חייבים בטבילה, ובכלי זכוכית - שכל חיובו הוא רק מדרבנן יש להקל טפי (עי' שו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סי' מ וסי' קלז - דפטור, כיון שבטל הכלי להאוכל, ואך ברשות ישראל נעשה כלי. ועי' שו"ת מהרי"ל דיסקין קונ"א ס"ק קלו; שו"ת צי"א ח"ו סי' כו ושו"ת חלק"י יו"ד סי' מב).
  • מגש שמעמידים עליו את נרות השבת - אין צריך טבילה, ואע"פ שהמפעל ייצר את המגש לצורך אחר, כדי שיגישו עליו מאכלים, לא אזלינן בתר מחשבת המייצר אלא אחר מחשבת הקונה, ואפילו אם לפעמים מניח עליו חלה וכדו', עיקר מחשבתו הוא לצורך הפמוטים ולא לצורך החלה (עי' חוט השני הל' שבת ח"ב דף שכט). אבל תחתית של גביע הקידוש, לאלו ששותין מה שנשפך בו, נראה שיש לטובלו.
  • אם לא בירך קודם הטבילה - שוב לא יברך (עי' פמ"ג סי' שכג בא"א סקי"ג - מובא חי' רע"א יו"ד סי' קכ ס"ג - שהסתפק בזה אם יכול לברך אחר הטבילה, וע"כ מספק לא יברך. כן נ"ל).

דינים נוספים:

  • כשטובל הרבה כלים, אזי לכתחילה לא ידבר באמצע הטבילה מדברים אחרים שלא מענין הטבילה, ובדיעבד אם דיבר - לא יברך שוב (עי' ס' טבילת כלים פ"ט הי"ז - דיברך, והוא עפ"י הש"ך ביו"ד סי' יט ס"ה דס"ל לגבי שחיטה אם הפסיק בין שחיטה לשחיטה שלא מעניני שחיטה - יחזור ויברך, ברם הפמ"ג שם בשפ"ד הביא מהתבואות שור דמשום חומר ברכה אין לברך אלא א"כ הפסיק הרבה בדברים אחרים, ואז יברך הכא נמי. כנ"ל. ועי' מ"ב סי' ח סקכ"ח – דלא יברך, ועי"ש בשעה"צ. וצ"ע ממ"ב סי' תנז סק"ד דמשמע דמברך. ועי' שו"ת נחפה בכסף יו"ד סי' יט סכ"ח שמקיל ומתיר לכתחילה לדבר, עי"ש).
  • לא יהא דבר החוצץ - כגון חלודה - על הכלי, בין מבפנים ובין מבחוץ. גם אם הכלי מורכב מדבר שאינו חייב בטבילה, כגון שחלק מהכלי עשוי מפלסטיק שפטור מטבילה, אסור שיהא דבר חוצץ אפילו על חלק הפלסטיק. וכן לא יהא דבר החוצץ על ידות הכלי.
  • תוית המודבקת על הכלי - אם הוא מיעוט ואין הבעלים מקפידים על כך, אפשר לטבול כך את הכלי, ואין צריך להסירה (דינים והנהגות מהחזו"א ח"ב דף יג). ויש סוברים שרק אם היא תוית נאה על גבי כלי מקריסטל וכדו', שמעידה על יוקרו של הכלי, רק אז אינו חוצץ. [ויש לעיין, אם מי שאינו מקפיד על התוית שעליו טובלו, ואח"כ נתן הכלי לאחד שכן מקפיד על כך, אם הטבילה מועילה, דיתכן שכיון שהבעלים בשעת הטבילה לא הקפידו, א"כ לא איכפת לן מה שנתן הכלי לאחר שמקפיד עליו, וכן מסתברא (נ"ל)].
  • צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה, שאם מהדקו בידו הוי חציצה. ואם לחלח ידו במי מקוה אין לחוש (שו"ע שם ס"ב ובטו"ז ובש"ך שם).
  • סכין שמתקפל על כל חלקיו, צריך לפתוח כל החלקים כדי שיבוא המים לכל חלקי הכלי (פשוט. ועי' ערוה"ש סי' קכ סי"ג).
  • יטבול הכלי כשפיו נוטה כלפי מעלה ויתמלא כולו מים. ואם טבל כשפיו למטה, ופיו צר, לא עלתה לו טבילה, לפי שלא יגיעו המים לשוליו אפילו אם מכניסו כולו למים. והב"ח מחמיר בזה אפילו כשפיו רחב, כדי שיגיע המים לכל חלקי הכלי (עי' שו"ע יו"ד סי' רב ס"ו, בש"ך ובטו"ז).
  • צריך לטבול כל הכלי בבת אחת - וכמו באדם הטובל, דאין טבילה לחצאין [משא"כ בהגעלה, שאפשר להגעיל לחצאין] (עי' פ"ת סי' קכ סק"ג).
  • מן הדין די לטבול הכלי טבילה אחת, ויש מדקדקין לטבול ג' פעמים (עי' בס' טבילת כלים פ"י הי"ב ובהע' כח).
  • קטן אינו נאמן על טבילת כלים. אבל אם טבלו בפני גדול, הוי טבילה (היינו, שגדול מעיד שראה שהקטן טבלו כדין, אך אין די במה שהקטן אמר שפלוני ראה שטבלו. [נ"ל]). ויש להחמיר בזה אפילו בכלי זכוכית, שחיוב טבילתו הוא מדרבנן (יו"ד סי' קכ סי"ד ובפ"ת סקי"ד, ועי"ש בחי' רעק"א). [ברם, בכלי זכוכית נאמן אם נעשה בן י"ג שנה אע"פ שלא הביא ב"ש, משא"כ בכלי מתכות שחיובו מדאורייתא - ס"ל להפמ"ג דאינו נאמן, ויש דס"ל דגם בכלי מתכות סומכין אחזקה דרובא דסגי שיהא בן י"ג שנה (וצ"ע אליבא דהפמ"ג אם שלח עמו לטבול כלי מתכות וכלי זכוכית, אי אמרינן מיגו דנאמן אכלי זכוכית נאמן אכלי מתכות, או אמרינן דעל שניהם אינו נאמן, או דנאמן רק אזכוכית). וע"ע בס' הגעלת כלים לפסח (פ"ח ה"ו הע' ד) שדן באריכות אם קטן נאמן לומר שפלוני הגעיל את הכלי, והכלי אינו בן יומו, דהוי רק איסור דרבנן, יעו"ש].
  • שלח קטן שימסור כלי לגדול לצורך טבילה, וחזר הקטן ואמר מסרתי לו וטבלו - נאמן (עי' ס' חנוך לנער פ"ל ס"ב. ועעו"ש פרק מא ס"ב - אם הקטן נאמן לעצמו כשהגדיל. ועי' בבא"ה סי' יד ס"א דקטן שהטיל ציצית אזי כשהגדיל יכול לסמוך ע"ז. ולפי זה ה"נ אין צריך לטבול שוב).
  • מי שקנה כלי כדי ליתן במתנה לחבירו - דנו הפוסקים אם יועיל מה שנותן המתנה יטבול הכלי, כי אפשר שלא תועיל טבילתו, כיון שאצלו אין זה כלי סעודה, ומוטב שיודיע למקבל המתנה שיטבול הכלי. ואם טבל נותן המתנה, יחזור המקבל ויטבלהו שוב בלי ברכה (עי' שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' סו סק"ב).
  • טבל כלי בלא שהתכוין למצוה, או שנפל הכלי מעצמו אל תוך המקוה, וכן קטן שטבל, עלתה הטבילה, משום שטבילת כלים אין צריכה כוונה (שו"ע יו"ד סי' קכ סט"ו, בט"ז ובש"ך בשם הרשב"א. אולם דעת הב"ח והגר"א להחמיר בזה).
  • טבל כלי של חבירו שלא בידיעתו, מועילה הטבילה (עי' באר הגולה סי' קכ סקכ"ה בשם שו"ת הרמב"ן והרשב"א. ועי' לבוש שם סי"ד שכתב הטעם, דכן משמע בפרשת גיעולי נכרים דטבילה זו לא בעי שליחות בעלים, עי"ש. ולפי זה נראה, דה"ה דיכול גם לברך כשטובל כלי חבירו שלא בידיעתו. אמנם צ"ע אם יכול אדם לטבול לכתחילה כליו של חבירו שלא בידיעתו, שהרי נוטל ממנו המצוה. ואפשר דכיון דלא בעי שליחות בעלים אין המצוה מוטלת עליו שיהא אסור לקחת ממנו המצוה. ומ"מ אם אין בדעת בעל הכלי לטבול הכלי, ודאי יכול לטבול שלא בידיעתו, דזכות הוא לו [נ"ל]. ועי' שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סי' נו בדין מי שנקלע באקראי במקום שגרים שם יהודים החשודים שאין טובלים כליהם אם יכול להשתמש בהם).
  • לקח כלי מנכרי שהשתמש בו בחמין וצריך להגעילו מן האיסור, אזי יש להגעילו תחילה ואח"כ לטובלו. ואם הטבילו ואח"כ הכשירו, אפילו אם היה הכלי אינו-בן-יומו, יחזור ויטבילו בלא ברכה (עי' שו"ע יו"ד סי' קכא ס"ב. ובדג"מ מקיל אם היה אינו-בן- יומו - שאין צריך לחזור לטובלו. אך בדרכ"ת שם סקכ"ח הביא הרבה פוסקים שחלקו על הדג"מ, וכנ"ל דיחזור ויטבול בלא ברכה).
  • [אמנם שמעתי מגדולי הוראה שליט"א, שמה שמגעילים כלים חדשים מחשש שומן איסור, מאחר שהכשרה זו הוי רק חומרא, שהרי אפילו אם היה נעשה מאיסור כבר נפגם, ובכה"ג אם טבל לפני שהכשירו אין צריך לחזור ולטובלו].
  • אסור להטביל כלים בשבת ויו"ט, משום דנראה כמתקן הכלי, שע"י הטבילה הותר השימוש בו. ובעת הצורך יש עצה, שיתן את הכלי לגוי במתנה, ויחזור וישאלנו ממנו, דאז פטור מטבילה, ואם זה כלי שראוי למלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה. וה"ה אם זה סכין מלוכלך, שמותר להטביל ולהדיח הסכין (עי' פמ"ג סי' רסא א"א סק"ג). ואינו מברך על הטבילה, כי רק באופן זה מוכח שאינו עושה לשם טבילה. ופשוט שמותר לעשות כן רק כשאין לו כלי אחר לצורך השבת, דאל"ה אסור משום שמפסיד בידים את הברכה (עי' סי' שכג ס"ז, במג"א, במ"ב ובא"ה). ואם יש לו ספק על הכלי אם היא צריכה טבילה, וא"א לו לעשות בנקל העצות הנ"ל, אזי יש לסמוך על הדעה דס"ל דמותר לטבול כלי בשבת ויו"ט, וכן אם עבר וטבל - מותר להשתמש בו, כיון שיש שיטות שמותר לטבול כלי בשבת ויו"ט (עיי"ש במג"א סקל"ג).
  • גם בבין השמשות של ערב שבת ויו"ט אין לטבול הכלים, אך אם צריך את הכלי לצורך שבת ויו"ט, ואין לו אחר, מותר להטביל בבין השמשות ולברך כדין, ואין צריך לעשות את התחבולות הנ"ל (עי' או"ח סי' רסא ס"א ובמ"ב סק"ה).
  • אם נתערב כלי שצריך טבילה בין כלים שאין צריכים טבילה - לא שייך בזה ביטול ברוב, כיון שאפשר לטבול כל הכלים, וממילא הוי דבר שיש לו מתירין, וכשטובל כל תערובת הכלים, אע"פ שרק אחד מהם חייב בטבילה, יכול לברך "על טבילת כלים", כיון שבמציאות צריך להטביל את כולם מחמת התערובת (עי' דרכ"ת סי' קכ ס"ק לו. ועי' הר צבי יו"ד סי' צג). אך אם טבילת כל תערובת הכלים תגרום לו הוצאות ממון או טירחה מרובה יש להקל, דנתבטל ברוב, אולם בתנאי שאין הכלי שחייב טבילה כלי חשוב, כי כלי חשוב אינו בטל (עי' בס' טבילת כלים פ"ה סכ"ה ובהערות שם סקל"ז).
  • גוי שגנב כלי מישראל, ולבסוף הוחזר הכלי אל הישראל, אין הכלי צריך טבילה, ואע"פ שכבר נתייאש הישראל ממנו, דכיון שאין רשאי הגוי להחזיקו בפירסום לא הוי שם העכו"ם עליו (יו"ד סי' קכ סי"א ברמ"א, בש"ך ובטו"ז שם).
  • ותהא חתימת המאמר מעין הפתיחה, בהא דאיתא בספר איסור והיתר (פרק נח סעי' קו) בטעם טבילת כלים שלקח ישראל מנכרי, שהוא כדי להעביר הטומאה ולהכניסו בקדושת ישראל, לפי שבחרנו השם אלקים לנחלתו והבדילנו מן התועים וקדשנו בקדושתו, שנאמר (ויקרא כ, כו): "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", וכתיב (שם פסוק ז): "והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלקיכם", עכ"ל.