בענין תנורי בישול וכיריים קרמיות הנקראים "אינדוקציה", induction cooktop induction range לעניין בישולי עכו"ם


בס"ד

הגאון רבי אהרן גאלדמינצער שליט"א


שאלה:

יש בזמנינו תנורי בישול וכיריים קרמיות הנקראים "אינדוקציה", induction cooktop induction range  אשר תוארם כדלהלן: פני התנור הוא משטח חלק של זכוכית וכדומה, ובתוך התנור יש מתכת של מגנטי מחובר לחשמל וכשמשימים על פני התנור קדירה של מתכות אז זה גורם לכוח אלקטרו-מנגטי שיתחיל לזרום הלוך וחזור במהירות גדול מאד להקדירה, והחיכוך של חלקי הזרם גורם שיתחמם תחתית של הקדירה עצמה לחום גדול, וכך מתבשל המאכל  שבתוכו.

והנה יש לדון בזה:

א] מאכל שנתבשל עליהם ע"י נכרי האם נאסר מטעם בישול עכו"ם.

ב] ואם ננקוט שיש בזה גזירת בישולי עכו"ם. באופן שישראל מדליק החשמל של התנור, האם נחשב עי"ז אש של ישראל, ושוב אין בה איסור בישול עכו"ם לשיטת הרמ"א.

צדדי השאלה:

האם אין זה בישול ככל בישול של תולדות האור היות והוא נעשה ע"י חיכוך של חלקי הזרם באופן ששטח הזכוכית אינו מתחמם אין זה נקרא בישול. או שהוא דרך בישול הנהוג ובזה אסרו חז"ל.

כן יש לדון אם ההדלקה נעשית בחיבור החשמל ויחשב כאש של ישראל או שהיות ואין זה עובד כלל עד שיניח עליו קדירה וממילה חשיב אש של נכרי.

תשובה:

היות והבישול ע"י תנור אינדוקציה נעשה דרך בישול הרגיל ואדרבה לפי כמה דיעות מומחים הוא בישול יותר עדיף, א"כ המאכל נתבשל באופו היותר ראוי ויש בזה החששות שחששו חז"ל לקירוב הדעת עם העכו"ם, ונלע"ד יותר מסתבר הדבר לאסור, דאיכות הבישול בזה הוא הרבה יותר טוב מבישול במיקרוגל שיש בנ"א המונעים עצמם מזה מטעמי חששות בריאות, וגם בדר כלל משתמשים בה רק לגמור בישול או לחמם מאכלים אבל הבישול באינדוקציה הוא בישול טוב באיכות ומשתמשים בה לתחליף לבישול בתנורי גז וחשמל, וודאי אית ביה כל החששות שחששו חז"ל במאכלי עכו"ם.

ולענין אם נחשב כאש של ישראל נראה דאף שהרמ"א כתב להקל בהדלקת אש מאש של ישראל, מ"מ מסתבר שהכא גרע טפי, דשם אש הוא העושה פעולת הבישול וכיון שהנכרי הדליק אישו מאש שהדליק ישראל, שפיר הוי היכר בבהדבר שעושה פעולת הבישול שעושה אח"ז הנכרי, אבל בהדלקת חשמל בתנורים הנ"ל לא ניכר ולא נעשה שום פעולה במעשה המבשל שעושה הנכרי אח"ז, ודי לנו להקל במה שהקיל הרמ"א בהדיא, ולא בתנורי אינדוקציה.


עכשיו נבוא לבאר צדדי השאלות הנ"ל.

הנה במשנה במסכתא ע"ז ל"ה מבואר דחז"ל אסרו לנו לאכול, פת עכו"ם, ושלקות, דהיינו פת שנאפה ע"י עכו"ם, וגם מאכל [שאינו נאכל חי, ועולה על שלחן מלכים] שנתבשלה ע"י עכו"ם, והטעם בזה משום בנותיהן, דהיינו שלא יהא ישראל רגיל אצל העכו"ם ויבואו לקירוב הדעת ויכשל ח"ו בבנותיהן  .

והנה בסוגיא שם מבואר שאם נכרי הכין מאכל שיהא ראוי לאכילה באופנים אחרים שלא על ידי בישול באור, אז אין בזה הגזירה דשלקות, לדוגמא אם נכרי מלח בשר או דג ועשאו ראוי לאכילה ע"י כוח המלח, אין בזה הגזירה דבישול עכו"ם, וכן אם נכרי עישן דגים וכדומה [בעישון קר] ונעשו ראוים לאכילה וחשובה לעלות על שלחן מלכים, עכ"ז לא נאסרה המאכל ואף שעישון בא מכוחו של אש, אבל פעולת עשיית המאכל ראוי לאכילה הוא לא ע"י כוח חום רק העשן עצמו יש בו הכוח להפוך המאכל להיות ראוי לאכילה, וכן פסק המחבר להלכה בשו"ע יו"ד קי"ג סעיף י"ג דמליח אינו כרותח בגזירה זו והמעושן אינו כמבושל .

והביאור בזה הוא כמו שכתב הרשב"א בתוה"ב צ"ה: דלשון המשנה הוא שלקות אלמא תולדות אור לבדו שהוא שאסרו, ומסיק שם הרשב"א, והדעת מכרעת שאין קירוב הדעת במליחה

ויש לעיין מה דינו של מאכל שנתבשלה בתולדות אור, האם זה נחשב כבישול באור ממש או לא, ואין להביא ראיה כלל מדיני בישול בשבת, כי כאן אין ההגדרה אם זה מעשה בישול או לא, רק שחז"ל לא אסרו דבר זה על האדם רק בנתבשל באופן בישול הראוי והחשוב.

והנה בדר"ת הביא בזה מספר שו"ת שם אריה, דאיירי שם בנוגע סוכר הנעשה בבית חרושת של גוים, אם יש בהם איסור בישול עכו"ם דאופן עשייתם הוא שמבשלים את קנה הסוכר או הסלק של סוכר במפעלים של גוים, והרב השואל שם מצדד להתירא מפני שאופן בישולו הוא לא על האש כרגיל, רק על ידי קיטור/אדים שבאים ממים חמים, ורוצה לחדש שם שאין זה דרך בישול הרגיל ודומה הוא לעישון שלא אסרו חז"ל, והשם אריה שם חולק עליו, ומביא ראיות נגדו, ולהלכה נקטו רוב פוסקים שגם בישול בקיטור נחשבת לבישול בתולדות אור ונכללה בכלל הגזירה של חז"ל.

ודבר זה נוגע הרבה למעשה, כי רוב בישולים הנעשים היום במפעלי מזון הם על ידי קיטור או על ידי מים שמתחממים על ידי קיטור, ואף שיש גדולי הפוסקים שכתבו להקל בזה וכן כתב בהגהות זר זהב על האו"ה אבל למעשה לא מקילים לומר שאין זה דרך בישול ולא נכללה בכלל הגזירה, ובשו"ת לבוש"מ תליתאי האריך לחלוק על סברא זו וכן בשו"ת שבה"ל  ח"ו ק"ח כתב להחמיר בזה בשם החזו"א, אבל עיין בזה בשו"ת מנח"י ח"ג שכתב שלצירופא שפיר מצרפים סברא הנ"ל שבישול ע"י קיטור אינו אוסר המאכל.

והנה אם בישלו המאכל בחמה, או בחמי טבריא, או בשאר תולדות חמה, לכאורה אין בזה הגזירה, ויוצא לפי זה אם נכרי יבשל מאכל, ביצה וכדומה, במים חמים שנתחממו בדוד שמש וכדומה, לא יאסר, וכן מביא בדר"ת בשם ספר חיים שנים וכן כתב להלכה בשו"ת שבה"ל [ועיין לקמן מה שכתבתי בנוגע דודי שמש].

ובנוגע בישול על ידי אש של חשמל, אם החשמל מוליד אש כמו שהוא ברגיל בתנורי חשמל, לכאורה הדבר פשוט ששפיר מחשב כבישול על חום אש ונכללת בכלל גזירת בישול עכו"ם, דמה לנו האיך נולדה האש סוכ"ס הרי לפנינו אש בוערת ומבשל את המאכל, והכרעת גדולי הפוסקים דאש החשמל יש בו הבערה וכיבוי לגבי שבת  [בית יצחק יו"ד ל"א, אחיעזר ח"ג ס', ועוד הרבה פוסקי זמנינו] אבל מה שיש לעיין הוא במבשל עלי ידי חשמל ותולדתן שלא באופן הולדת אש, רק בכוחות אחרות שיש בהם [וכדלהלן], אז מה דינו.     

ונפנה לשאלה דידן, בישול בתנור אינדוקציה הנ"ל, לכאורה אין זה בישול בתולדות אור, כי אה"נ שכח העלעטריק מפעיל זרם האלעקטרו-מגנטיה, אבל חום לא בא מזה עצמו והראי' שגוף התנור לא מתחמם כלל, והחום בא רק על ידי החיכוך של ה"מליקיוס" שמתחככים זה בזה על ידי הזרם והמגנט וע"י מתחמם תחתית הקדירה, ואה"נ שבנוגע לאיסור והיתר נקטינן שגם חום כזה גורם בליעת ופליטות, אבל עכ"ז אין זה בישול באור ולכאורה אין בזה הגזירה של חז"ל.

ובדבר דומה לזה נסתפקו אחרוני זמנינו אם יש בישול עכו"ם בבישול במיקרו גל, והנה בשו"ת  אגרות משה  ח"ג סי' נ"ב כתב על דברי רש"י שאין זה דרך בישול, דאם זה דרך בישול הרגיל אז שוב יאסר הדבר בשבת.

והנה אף לא ננקוט חידוש גדול כנ"ל, מ"מ בנוגע בישול עכו"ם כבר ביארו גדולי הפוסקים, דמה שאסרו חז"ל בבישול עכו"ם, אינו דומה כלל לאיסור מלאכת בישול בשבת, דבנוגע שבת האיסור הוא בעשיית מלאכה, ושם עלינו לדון אי הוי מלאכה דומה למלאכת המשכן או לא, אבל בנוגע בישול עכו"ם חז"ל אסרו על האדם לאכול מאכל שנתבשלה ע"י עכו"ם אם זה מאכל המביא לקירוב הדעת, וההגדרה מאכל שמביא לקירוב הדעת הגדירו חז"ל בזה כמה פרטים, דוקא מאכל שאינו חי, ודוקא מאכל שעולה על שלחן מלכים, וכמו כן הגדירו שקירוה הדעת וחיבה איכא רק אם המאכל נתבשל באיכות טוב הרגיל במאכלים חשובים העולים לסעעודת שלחן מלחים, והגדירו שמאכל שנעשה הראוי לאכילה על ידי אופנים שונים שלא על ע"י בישול הרגיל, אין בזה קירוב הדעת, ועיין שו"ת תשוה"נ שכתב שפיר להסביר שבישול על ידי חום החמה שאין בזה בישול עכו"ם, הוא לא מטעמא שאין בזה מלאכת בישול, רק משום שבישול כזה חסר הוא באיכות הבישול ולא רגילים בזה, ממילא ליכא בזה חבה וקירוב הדעת.

וכל דבר שנעשה דרך בישול הרגיל ואדרבה לפי כמה דיעות מומחים הוא בישול יותר עדיף, א"כ המאכל נתבשל באופו היותר ראוי ויש בזה החששות שחששו חז"ל לקירוב הדעת עם העכו"ם, ועיין בזה בשו"ת שבה"ל ח"ח קפ"ה בנוגע בישול במיקרוגל, שכתב שהדבר פשוט כי דבר זה אסור משום בישולי עכו"ם. ונלע"ד דהבישול ע"י תנור אינדוקציה הנ"ל יותר מסתבר הדבר לאסור, דאיכות הבישול בזה הוא הרבה יותר טוב מבישול במיקרוגל שיש בנ"א המונעים עצמם מזה מטעמי חששות בריאות, וגם בדר כלל משתמשים בה רק לגמור בישול או לחמם מאכלים אבל הבישול באינדוקציה הוא בישול טוב באיכות ומשתמשים בה לתחליף לבישול בתנורי גז וחשמל, וודאי אית ביה כל החששות שחששו חז"ל במאכלי עכו"ם.

ופשן לן לברורי להיפך, באיזה אופן אין בה חשש בישול עכו"ם, דהנה בסוגיא שם בע"ז ל"ח: מבואר לגבי פת עכו"ם, דאם הדליק ישראל אש התנור, והעכו"ם הכניס הפת לתוכו, מותר הפת, דכיון דהיה מעורב בה מעשה ישראל, הוי היכר ולא נאסרה הפת, והנה דעת הרי"ף והר"ן ועוד ראשונים, שההיתר של שגירת התנור [הדלקת אש התנור] על ידי ישראל, מהני רק בפת, אבל בבישול מאכלים לא מהני זה, ורק אם ישראל נתן הקדירה על האש אז, מותר המאכל, וכן הכריע המחבר בשו"ע קי"ג סעיף ז', אבל הרמ"א שם חולק ומביא ויש חולקים וסבירא להוא דהדלקת אש או חיתוי גחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת וכן נוהגין.

ולמעשה, נהוג אצל בני אשכנז להקל כשיטת הרמ"א שכל שישראל מדליק האש שפיר מניחים להעכו"ם לשום אח"כ הקדירה על האש וכן עושים בכל בתי חרושת של גוים, ובביתו של ישראל יותר לסמוך על זה בצירוף שיטת ר אברהם וכמו שכתב הטו"ז.

ומעתה יש לעיין, לאלו הסומכים על שיטת הרמ"א, האיך אפשר לסדר הדלקת אש ישראל בתנוראי אינדוקציה הנ"ל, מי מספיק שישראל ידליק את החשמל של התנור, דהרי בפועל בהדלקת החשמל גרידא לא נעשה שום דבר ועדיין אין שום חמימות שמה, ולא עובד כלום, ורק כשמשימים הקדירה על התנור אז נעשה החיבור ומתחיל התנור לעבוד  שישראל מדליק, ולכאורה זה דומה רק להכנסת עצים לתנור שאינו בוער ובא אאח"כ הנכרי ומדליק האש, דודאי זה לא מהני אף בפת שהקילו בו.

ואף שהרמ"א שם כתב להקל שאף הדלקת אש מאש של ישראל מהני בבישול, והיה אפשר לצדד שגם כאן מעשה הנכרי הוי כהדלקת אש מאש שהדליק הישראל, מ"מ מסתבר שהכא גרע טפי, דשם אש הוא העושה פעולת הבישול וכיון שהנכרי הדליק אישו מאש שהדליק ישראל, שפיר הוי היכר בבהדבר שעושה פעולת הבישול שעושה אח"ז הנכרי, אבל בהדלקת חשמל בתנורים הנ"ל לא ניכר ולא נעשה שום פעולה במעשה המבשל שעושה הנכרי אח"ז, ודי לנו להקל במה שהקיל הרמ"א בהדיא, וה' ינחינו במעגלי צדק.